אם אב ובנו מתים בסביבות אותו זמן ואין ברור מי מת קודם, והבן לא השאיר מספיק כסף לשלם את כתובת אשתו או לנושה, האישה/הנושה ויורשי האב מעלים טענות שונות. יורשי האב טוענים שהבן מת תחילה וכך הם יירשו את כל כסף האב, תוך השארת הבן ללא כסף לתשלום האישה/הנושה. האישה או הנושה טוענים שהאב מת תחילה והבן ירש את רכוש האב, וכעת יורשיו יכולים לשלם את החוב. בית שמאי פסק שיחלקו את הרכוש השנוי במחלוקת שווה בשווה. בית הלל סובר שהכסף יישאר ביד יורשי האב, מכוח הכלל "אין ספק מוציא מידי ודאי", כלומר יש ליורשי האב תביעה ודאית בירושתו, ואילו תביעת הנושה או האישה אינה ודאית ולכן הולכים אחר הוודאי.

שמואל שאל אם מי שלווה כסף והוסיף בשטר שקרקע מרכוש שירכוש בעתיד תהיה משועבדת להלוואה, האם זה תקף גם לאלה הסוברים שאי אפשר לרכוש דברים שטרם באו לעולם. מספר מקורות מובאים בניסיון לענות על השאלה אך כל אחד נדחה, או בשל שוני בפרטי המקרה או בשל האפשרות לייחסם לרבי מאיר הסובר שניתן להקנות דברים שאינם בעולם.

שאלת המשך נשאלת שאם נגדי שכסף שעתיד לקנות משתעבד לחוב, מי שנטל הלוואה אחת ואחר כך הלוואה נוספת ורכש קרקע - האם למי מהם יש שעבוד גדול יותר על אותו קרקע?