הלימוד השבוע מוקדש ע"י רות, אירה, אלסה, ג'וליאנה, רובן, אליה, אדל, עמנואל ואריאן לכבוד יום הולדתה של אילנה שטורץ'.

רב ושמואל חולקים במספר מצבים שונים בנוגע למתנת שכיב מרע.

אם היה שטר שבו נכתב שמתנה ניתנה על יד שכיב מרע עם מעשה קניין - רב ושמואל חולקים האם הקניין נוסף כדי לעקוף את דיני שכיב מרע ורצה שיהיה תקף רק עם שטר (שטר קניין), שלא ניתן לתת לאחר המוות (שמואל), או שאנו מניחים שזה נעשה כדי לחזק את הבעלות של מקבל המתנה (רב) ואז ייכנס לתוקף אפילו אם יחלים? עמדתם של רב ושמואל בעניין זה נראית כסותרת את דעותיהם במקרה אחר שבו אומר לכתוב ולתת שטר לאחר ואז מת לפני שניתן. הגמרא מיישבת את הסתירה על ידי הבחנה בין המקרים. הסתירה בעמדת רב מיושבת על ידי הסבר שלא היה מעשה קניין במקרה השני. הסתירה בעמדת שמואל מיושבת על ידי העמדת המקרה השני במקרה מסויים (אוקימתא), שבו הנותן היה ברור לגבי מטרת השטר - שהיה רק לחזק (לייפות) את כוחו של המקבל.

קושי שני מועלה נגד עמדת שמואל במקרה הראשון (יש חשש שהמתנה הייתה אמורה להיות תקפה רק עם שטר, שלא ניתן לעשות לאחר המוות) מפסיקה של שמואל בנוגע למי שנתן את כל נכסיו בקניין, שמתנתו מתבטלת אם מחלים, מה שמרמז שאם האדם מת, המתנה תקפה, ולא חוששים לשטר קניין. גם זה מיושב על ידי העמדת הפסיקה האחרונה במקרה שבו הנותן היה ברור שהקניין נעשה לחזק את כוחו של המקבל.

אם אדם כותב לתת את כל נכסיו לאחד ונותן להם שטר ואז עושה את אותו הדבר לאחר, האם הראשון קונה או השני? רב ושמואל חולקים כפי שהם חולקים במקרה הראשון שנדון קודם. למה היה צורך לומר שהם חלקו בשני המקרים?

בפומבדיתא הייתה גרסה שונה של דעת שמואל.