כאשר שטר מתנה חסר התייחסות למצב הנותן - אם היה שכיב מרע או בריא - וקיים חילוקי דעות בין הנותן הטוען שנכתב בשעת חוליו לבין המקבלים הטוענים אחרת, מי נושא בנטל ההוכחה? רבי מאיר סובר שיש להניח כי האדם היה בריא עד שלא יוכח אחרת. החכמים, לעומת זאת, פוסקים כי המתנה נשארת אצל הנותן עד שלא יוכח אחרת.

קיימים שני גישות להבנת המחלוקת. יש הסוברים כי ההוכחה הנדרשת לפי כל דעה היא עדים שיאשרו את העובדות, בין אם הנותן היה בריא או לא בעת נתינת המתנה. על פי הבנה זו, רבי מאיר וחכמים חולקים באותו אופן שבו חלקו רבי נתן ורבי יעקב - האם סומכים על המצב הנוכחי של הנותן (חזקה דהשתא) או על החזקה הקודמת של הבעלות על הפריט (חזקת מריה קמא). אחרים סוברים כי חכמים מחזיקים בדעה שהמתנה נשארת אצל הנותן אלא אם כן המקבלים יכולים לקיים את השטר. המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים היא האם שטר שבו הכותב מודה שהוא כתבו אך מעלה בעיה בתקפותו צריך להיות מקויים.

קושי מועלה כנגד ההבנה השנייה, שכן רבי מאיר וחכמים דנים בסוגיה זו במקום אחר לגבי עדים המביאים מסמך אך מטילים ספק בתקפותו. עם זאת, זה מיושב שכן ניתן היה לחשוב להבחין בין מקרה שבו העדים מטילים ספק בתקפות לבין מקרה שבו הבעל דין מטיל ספק בתקפות.

רבה מחזיק בהסבר הראשון. כאשר אביי שאל אותו על הבנתו, רבה הסביר את עמדת חכמים: מאחר שהמסמך היה צריך לכלול את היותו של הנותן חולה או בריא ולא כלל אף אחד מהם, הדבר יוצר ספק משני הצדדים ולכן המתנה נשארת ברשות הבעלים המקורי עד שלא יוכח אחרת.

רבי יוחנן וריש לקיש גם חלוקים בדעה האם המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים היא על מי צריך להוכיח אם הנותן היה חולה או בריא או אם הסוגיה סובבת סביב אישור השטר. בתחילה, הגמרא מסבירה כי רבי יוחנן סובר שהמחלוקת היא על מי צריך להוכיח אם הנותן היה חולה או בריא. הוא לאחר מכן מקשה על ריש לקיש מברייתא על מקרה דומה שבו נדרשו להוכיח את גיל המוכר, שלא היה צעיר מדי למכור את הנכס, במקום לקיים את המסמך, ובכך מוכיח כי קיום בלבד לא היה יעיל. כדי ליישב את הקושי, ריש לקיש מסביר את פרטי המקרה באופן שונה, באופן שבו קיום המסמך היה לא רלוונטי.

ריש לקיש מביא משנה של בר קפרא לרבי יוחנן אשר מרמזת כי מסמך שבעליו מודים שכתבו את המסמך אך טוענים שהוא לא תקף הוא תקף גם ללא קיום. ריש לקיש שואל את רבי יוחנן אם זה תואם רק את שיטת רבי מאיר ולא את החכמים, כפי שנדון קודם לכן. רבי יוחנן מסביר כי זה תואם גם את עמדת חכמים שכן הם מסכימים בנקודה זו. שתי שאלות מועלות כנגד תשובתו של רבי יוחנן ממקורות שהוזכרו קודם לכן. אחת מיושבת והשנייה אינה. כתוצאה מכך, כל הסוגיה מתפרקת כאשר רבי זירא מסביר את תשובתו של רבי יוחנן באופן שונה, שהמחלוקת בין רבי מאיר לחכמים היא על קיום השטר ובר קפרא תואם את עמדת החכמים. הסבר זה דורש החלפת עמדות של רבי מאיר וחכמים הן במשנה והן בברייתא שהוזכרה קודם לכן על אודות העדים, וכן החלפת הסברי רבי יוחנן וריש לקיש על המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים במשנה שלנו.