רבי יוחנן ציטט דעתו של רבי שמעון בר יוחאי האומר שאם אדם מת ללא בנים, זהו סימן לחרון אפו של ה'. רבי יוחנן עצמו ורבי יהושע בן לוי חולקים האם זה מי שמת ולא השאיר אחריו בן או לא השאיר תלמיד שהוא סימן לכך שאדם אינו באמת ירא שמיים. מי החזיק באיזו עמדה? על בסיס מה ניתן להסיק זאת? מצוטטים שלושה מאמרים של רבי פנחס בן חמא - הראשון מתייחס לכך שחשוב שאבות ישאירו בנים זכרים שילכו בדרכיהם.

רמי בר חמא שאל כמה שאלות בנוגע למקרים של ירושה כאשר אין בנים, בנות, או אב. האם זה הולך לסבא או לדוד (מצד אביו)? אם שני היורשים שנשארו הם הסבא והאח של המנוח, מי קודם למי? שאלותיו נובעות מהשורה האחרונה במשנה, "האב קודם לכל יוצאי ירכו." האם הכוונה לכל צאצאיו או רק לילדיו, אך לא לנכדיו? רבא חשב שהתשובות לשאלותיו היו ברורות - הסבא קודם לכל צאצאיו.