מקרים נוספים בנוגע למחלוקות על בעלות קרקע נידונים. רבא בר שרשום היה מוחזק בנכס שאחרים טענו שהוא שייך ליתומים. מה הוא עשה כדי לנסות להוכיח שהוא בעל הקרקע? האם טענתו התקבלה? מקרה אחר עסק במחלוקת לגבי יורשים - מי היה הקרוב יותר שאמור היה לרשת את הנכס? מכיוון שלאף אחד לא הייתה הוכחה, אחד הלך להחזיק בקרקע על סמך העיקרון של "כל דאלים גבר". כאשר הוא הודה מאוחר יותר שהוא לא היה הקרוב יותר, התעורר ויכוח האם הוא צריך להחזיר את כל התוצרת שאכל או רק להחזיר את הקרקע משעת ההודאה.

מובא מקרה שבו המחזיק הביא עדות שהוא אכל פירות במשך שנתיים ולא יכול היה להביא עד לשנה השלישית. רב נחמן פסק שהמחזיק צריך להחזיר את הקרקע ואת ערך הפירות שאכל בשנתיים אלו. רב זביד סבר שהוא לא צריך להחזיר את ערך הפירות אם היה טוען שהייתה לו זכות לאכול את הפירות (כמו אריס) אך לא את הקרקע.

מובא מקרה שבו המחזיק הביא עד אחד לתמוך בטענתו שאכל פירות במשך שלוש שנים. עדותו של עד אחד אינה מספיקה להוכיח בעלות, אבל האם ניתן להשתמש בעד נגדו ובית הדין יפסוק שהוא עכשיו צריך לשלם עבור הפירות שאכל, על סמך הדין שעד אחד מחייב אותו להישבע, ומכיוון שבמקרה זה הוא לא יכול להישבע (כי כבר הודה שאכל את הפירות), הוא צריך לשלם? האם זה דומה למקרה של נסכא דרבי אבא?