הגמרא ממשיכה לדון האם חרישה יכולה ליצור חזקה על קרקע. סוגיה זו הייתה נושא לויכוח בין חכמים רבים. אם אדם נהנה רק מ-10 מתוך 30 עצים הגדלים בשדה בגודל שלושה בית סאה בכל שנה (ובכל שנה עשרה אחרים), הוא עדיין יכול ליצור חזקה על כל השדה, הן לפי הרבנים והן לפי רבי ישמעאל. עם זאת, ישנן שתי מגבלות להלכה זו. אם אדם מכר את כל רכושו לשני אנשים - לאחד את העצים ולשני את הקרקע, האם מי שקנה את העצים קונה גם את הקרקע מתחת/סביב העצים? כיצד זה שונה ממקרה שבו אדם מכר את העצים בנכס שלו ושמר לעצמו את הקרקע? או אם אדם מכר את הקרקע אך שמר לעצמו את העצים? כיצד מקרה זה קשור למחלוקת של רבי עקיבא וחכמים לגבי אדם שמכר שדה אך שמר לעצמו בור - האם השאיר לעצמו דרך להגיע לשם או שעליו לקנות דרך מהקונה כדי להגיע לשם?