מקור נוסף מובא כדי להקשות על פסיקתם של רב ושמואל לגבי רכישת פריטים באמצע המדידה אם ניסוח המכירה היה "כור לשלושים, סאה בסלע". אך קושי זה מיושב.

המשנה דנה בשלוש הלכות שונות. מאיזו נקודה במדידת יין ושמן אף צד אינו רשאי לחזור בו? אם שליח מוכר תוצרת של אדם אחר לקונה, האם השליח אחראי אם הכלי נשבר והסחורה אובדת? מה מעמדן של הטיפות שנשארות בכד לאחר שהיין/שמן נמדד ונשפך לכלי הקונה? פרטי מקרים אלה נדונים בגמרא.

המשנה מביאה תרחיש שבו אב שולח בנו לחנות לקנות שמן והכלי נשבר, השמן אבד, וגם העודף שהבן קיבל עבור קניית השמן. יש מחלוקת לגבי מי אחראי. הגמרא מביאה מספר הסברים להבין מהו בדיוק המקרה במשנה ומקור המחלוקת.