כאשר אדם מוכר בית, המכירה אינה כוללת חלקים מסוימים של הבית, אלא אם כן המוכר ציין שהמכירה כוללת את כל מה שבבית. המשנה מפרטת את מה שאינו כלול במכירה – היציע  (שגביו הגמרא מביאה שתי הגדרות אפשריות), חדר פנימי המשמש לאחסון, וגג שיש לו מעקה בגובה עשרה טפחים. רב יוסף מצטט ברייתא האומרת שיש שתי מילים נרדפות למילה יציע - צלע ותא – והגמרא מביאה מקורות מהתורה ומקורות תנאיים המראים היכן משתמשים במילים אלה. מר זוטרא מגביל את החרגת היציע למקרה שבו היציע היה ארבע אמות. רבינא מקשה על כך, אך מר זוטרא מיישב את הקושי. מדוע המשנה הוסיפה את המקרה של החדר הפנימי אם ניתן היה להסיק את הדין לגבי חדר האחסון מהיציע? זה בא ללמד שאפילו אם המוכר הגדיר גבולות, וחדר האחסון נכלל בגבולות אלו, מכיוון שהמוכר אמר "בית", החדר אינו כלול. זה מתאים לשתי אמירות של רב נחמן שהגמרא ממשיכה לנתח ולקבוע את נסיבות המקרים. מדוע רב נחמן היה צריך ללמד על שני המקרים - מדוע לא יכולנו להסיק אחד מהשני? הגמרא מזכירה מונחים מסוימים ומסבירה מה היה נכלל במכירה אם נעשה שימוש במונח מסוים, כגון ארעא, ארעתא, זיהרא, ונכסי.