אם אדם אומר "יחלוק פלוני בנכסי", פלוני מקבל חצי, אבל מה הדין אם אדם אומר "תן חלק לפלוני"? רבינא בר קיסי מביא תשובה מברייתא הפוסקת במקרה דומה שאדם מקבל רבע כיוון שיש ספק האם הכוונה הייתה לחצי או למשהו, וסומכוס פוסק שכשישי ממון המוטל בספק, הכסף מתחלק בין שני הצדדים.

ברייתא מסבירה שלוי יכול למכור קרקעו ולהתנות שהקונה ייתן למוכר את המעשר מיבול השדה ממה שעתיד לצמוח בקרקע. כיצד ניתן לעשות זאת אם ידוע ההלכה שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם (דבר שעדיין לא קיים)? ההנחה של ברייתא זו היא שהמוכר שומר לעצמו חלק קטן מהקרקע ועל בסיס זה יכול לקבל את המעשר. ריש לקיש מסיק מברייתא זו למקרה אחר כאשר המוכר אומר שהוא מוכר את הבית אך שומר את הקומה העליונה לעצמו, כשבשני המקרים אין משמעות אמיתית להצהרה ולכן היא מיושמת למשהו אחר. לגבי הלוי, אין דרך לשמור על יבול עתידי, ולכן המוכר כנראה התכוון לקרקע עצמה. עם הבית, מכיוון שאין צורך למוכר להגיד שהוא שמור את הקומה העליונה לעצמו (כי בכל אופן זה לא כלול במכר), זה חייב להתייחס למשהו אחר. רב זביד ורב פפא חולקים בדין של הבית שעליו התייחס ריש לקיש כלומר, מה נשמר על ידי המוכר לשיטתו. הגמרא מעלה קושי עם הסברו של רב פפא מכיוון שיותר אינטואיטיבי להסיק את דבריו מהמשנה הבאה (בבא בתרא סד) מאשר מהברייתא. רב דימי דן בהבדל בין מכירת בית סתם, למכירה שבה צוין שהקונה רוכש את העומק והגובה, ומכירה שבה הקונה רוכש מעומק הקרקע עד גובה השמים. אילו פריטים כלולים בכל מקרה? הגמרא מנסה להוכיח את דבריו מהמשנה הבאה, אך דוחה את ההוכחה.