המשנה קובעת שאם אדם מכר פירות/דגנים לאחר והקונה שתל אותם אך שום דבר לא צמח, המוכר צריך לפצות את הקונה. רבן שמעון בן גמליאל סובר שזה רק במקרה שהמכירה הייתה של זרעים שאינם ראויים למאכל, וכך היה ברור שמטרת הרכישה הייתה לשתילה ולא לאכילה.

הגמרא מביאה מחלוקת בין רב ושמואל לגבי אדם הקונה שור, שניתן למכור לשני שימושים שונים לשחיטה או לחרישה ואינו מציין לאיזו מטרה הוא קונה אותו, והתברר לאחר המכירה שהשור נגחן - האם הקונה יכול לטעון שהיה מקח טעות כי הוא רצה שור לחרישה? האם זה תלוי ברוב, כלומר אם רוב האנשים משתמשים בו לחרישה, האם ניתן להאמין לקונה? או שמא נאמר המוציא מחברו עליו הראיה, ובמקרה כזה הקונה תקוע עם הפריט אלא אם כן הקונה יכול להוכיח לאיזו מטרה קנה את השור. רב פוסק שניתן לבטל את המכירה ושמואל פוסק שלא ניתן. מועלה קושי על רב ממשנה, אך הוא מיושב. מובאת תוספתא לתמיכה בדעת רב, אך היא נדחית.