האם ניתן להשתמש בטענת "מה לי לשקר" נגד חזקה, כמו במקרה שבו מלווה דורש תשלום לאחר שמועד ההלוואה כבר עבר והלווה טוען שהחזיר את ההלוואה לפני מועד הפירעון? האם אנו מאמינים ללווה מכיוון שיכול היה לטעון טענה טובה יותר (שהוא החזיר את ההלוואה בזמן) או שזה לא מתקבל מכיוון שיש חזקה, הנחה שאנשים לא מחזירים הלוואות לפני מועד הפירעון? מובאים שלושה מקורות תנאיים, שניים מהם מהמשנה שלנו, בניסיון לענות על השאלה, אך כל הניסיונות נדחים. אם חומת חצר המפרידה בין שני שכנים נפלה ואחד רצה לבנות מחדש רק לגובה של ארבע אמות והשני רצה אותה גבוהה יותר, אי אפשר לכפות על האחר להשתתף בעלות החלק הגבוה יותר של החומה. אבל אם השכן שלא רצה לשלם עבור החומה הגבוהה יותר בנה חומה בחצר שלו מול האחרת בגובה גבוה יותר, המעידה על כך שהוא רוצה לחבר את החומות עם תקרה, הוא צריך להשתתף בעלות החומה המקורית. אם החומה שהם בנו נמוכה יותר מהחומה המפרידה (אך מעל ארבע אמות) או שאורכה קצר יותר ורק חלק ממנה מול החומה השנייה, האם הם צריכים להשתתף בעלות כל החומה או רק בחלק שהם ישתמשו בו? לרב הונא ורב נחמן יש דעות שונות בנושא זה. אם כי, ישנם מקרים מסוימים שבהם כל צד מסכים עם עמדתו של האחר. רב נחמן ורב יוסף גם דנים במצבים שונים שבהם ניתן להניח או לא להניח ששכן הסכים לאפשר לשכנו להשתמש בקיר שלו. למשל, אם מישהו הרשה לשכנו להניח קורות דקות על הקיר שלו (לא מחה כששכנו עשה זאת), האם זה אומר שאפשר לשים גם קורות עבות יותר? אם מישהו שוכר חדר בבית גדול, באילו חלקים אחרים של הבית יכול השוכר להשתמש מלבד החדר? אם שני שכנים גרים זה מול זה, כל אחד נדרש לבנות גדר לאורך מחצית הגג שלו (כל אחד בונה אותה במחצית מול החצי החשוף של השכן) כדי למנוע את היכולת של כל אחד לראות לתוך הגג של האחר (היזק ראייה). מדוע יש חשש ששכנים יציצו פנימה ולא שאנשים ברשות הרבים יציצו פנימה? מהם החוקים כאשר גג וחצר נמצאים באותו מפלס זה מול זה, האם צריך בעל החצר לבנות מעקה?