הדף היום מוקדש ע"י אידנה גולדברג ומיכאל קלמן לכבוד נישואין של בתם נועם לאביחי קלוגרמן. "יהי רצון ששני החיילים האלו יבנו בית נאמן בישראל ושהזכות מהלימוד שלנו תשמור על כל החיילים."

אם שומר נשבע לשקר כי חפץ נגנב או אבד, מה צריך השומר לשלם אם יבואו עדים ויוכיחו שהשומר שיקר? אם התביעה הייתה גניבה, הגנב משלם תשלומי כפל, אך אם הטענה הייתה שאבד, רק משלם את הקרן. אם השומר מודה, הוא משלם קרן, מוסיף חמישית (חומש) ומביא קרבן אשם. אם בן גונב מאביו ולאחר מכן מודה לאחר מיתת האב, צריך להחזיר את החפץ ואת תשלום החומש ליורשים אחרים של אביו, אך אינו יכול להשיב לעצמו על אף שהוא יורש. אולם אם אין לו כסף, הוא יכול ללוות כסף כדי לשלם ליורשים והנושה יכול לגבות את ההלוואה מנכסי האב, שהם כספים משותפים לכל היורשים. פתרון דומה מוצע כאשר אב נודר נדר שלא לאפשר לבנו ליהנות ממנו בחיים ואחרי המוות. רב יוסף פוסק במקרה של גניבה מאב, אם אין יורשים, הבן יכול לתת את הכסף לצדקה. אמירה זו מניחה שאין דרך למחול על השבת החפץ הגזול (הקרן) כי אם היתה דרך, יכול היה הבן למחול לעצמו ולא להחזיר כלום. אולם משנה בבא קמא קג. מסביר שאפשר למחול על חוב. מובאות שלוש תשובות אפשריות, הקושרות אותו למחלוקת בין רבי יוסי הגלילי לרבי עקיבא לגבי מי שגזל מג שנפטר ללא יורשים. אם גונבים מגרשאין לו יורשים ונשבעים לשקר שלא גזל, אם מת הגר ואז הגנב מודה, התשלום ניתן לכהנים. מנין הם דורשים שדין זה חל גם על גיורות? איזה כהנים מקבלים את זה? ניתן לכהנים שבאותו משמר בשבוע שהגנב מביא את קורבן האשם. אם הגזלן הוא כהן, הוא לא יכול לקחת את החפץ הנגזול לעצמו אלא חייב לתת אותו לכהנים העובדים בבית המקדש באותו שבוע - מהיכן זה נדרש?