דף נלווה בבא קמא ל

אם מישהו שופך מים ברשות הרבים, המשנה מחייבת לאותו אדם לשלם על נזקים שנגרמו. רב שוב מגביל זאת לפגיעה בלבוש/כלים, לא לאדם. אם כן, מה מוסיפה משנה זו על המשנה הקודמת? מה הדין למי שמסתיר קוצים או שברי זכוכית בקיר שלו? מה אם יסתירו אותו בקיר של מישהו אחר ובעל הקיר שובר את הקיר והקוצים מזיקים - מי אחראי? אם רוצים להיות חסיד, יש מחלוקת אם צריך ללמוד נזיקין, אבות או ברכות. אם פורשים קש/תבן ברשות הרבים ליצירת דשן, והוא גורם נזק, חייבים בנזקים וחכמים קנסו את מי שהוציאו והכריזו שהם הפקר. אולם יש מחלוקת בין תנא קמא לרבן שמעון בן גמליאל ולא ברור על מה הם חלוקים. האם ניתן להסביר את המשנה לפי רבי יהודה שנראה שסובר שמותר ליצור דשן ברשות הרבים? האם העובדה שמותר לעשות משהו מסירה את האחריות לנזק שהוא עלול לגרום? רב וזעירי חלוקים בשאלה האם הקש עצמו הופך להפקר או רק השבח (הגדלת ערכו על ידי הפיכתו לדשן). האם זה גם מחלוקת תנאים? האם זו הסוגיה שחכמים ורבן שמעון בן גמליאל חלוקים עליה במשנה?