הדף היום מוקדש ע"י דבי פיין ומרק אורנשיין לכבוד הולדת נכדה, שלווה צופיה, ולהוריה, ליאורה וזכריה אורנשיין. 

אם מישהו שואל מקום בשדה של אחר להכניס ערימה של תבואה ויש חפצים נסתרים בערימה, ובעל השדה שרף את כל הערימה, הוא חייב רק על התבואה ולא על החפצים הנסתרים, אפילו לדעת רבי יהודה כי הסכים לקבל אחריות רק על ערימה של תבואה. אם השואל ביקש מקום לערימה של שעורים, אבל בפועל הכניס ערימה של חטים, הוא חייב רק לפצות על ערימה של שעורים. הברייתא משרטטת כמה דוגמאות שונות הדומות למקרה זה ומסבירה שבכל המקרים בעל השדה צריך לשלם רק על ערימה של שעורים. לדברי רבי יהודה, חייבים על חפצים נסתרים באש. שמואל מסביר שלפי דעה זו, בעל הגדיש יכול היה להישבע על מה שהוסתר בתוך הערימה ויוכל לדרוש סכום זה מבעל האש, למרות שאין לו הוכחה לכך. הבסיס לכך הוא תקנת נגזל, תקנה שנקבע לנגזל שנאמן להישבע על מה שנגנב ממנו בכדי לקבל פיצוי. אמימר שאל אם תקנה זו חלה גם על מלשין (מוסר) שמסר חבירו לרשויות שהחרימו חפצים מאותו אדם. השאלה יכולה להישאל רק אם סוברים שחייבים על נזקים דגרמי (סוג של גרמא), שכן הנזקים שנגרמו על ידי מלשין נחשבים לגרמי. אחד השליך כספת של אחר לתוך ים ובעל הכספת טען שהיו שם מרגליות. האם הוא נאמן לקבל פיצוי עבורם? למה? מה ההבדל בין גזלן לחמסן? גזלן לא משלם עבור הפריט כאשר הוא גונב בזמן שהחמסן משלם בעבור החפץ שגנב. אם כן, למה זה נחשב לאסור, הרי בתלויה וזבין (הוא הכריח את המוכר למכור לו), המכירה תקפה? המשנה קובעת שאדם אחראי לשריפות בשוגג כגון ניצוץ המגיע מהנפח בזמן עבודתו או משא של פשתן של גמל שמתלקח מנר בתוך חנות. רק אם הנר היה מחוץ לחנות, הגמל פטור, חוץ מבחנוכה כיוון שהנרות בחוץ לצורך מצוה. האם אפשר להסיק מהמשנה שצריך להניח נרות חנוכה בתוך עשרה טפחים מהקרקע? הפרק השביעי דן בהלכות גניבה וגזילה. אם גונבים בהמה ושוחטים ומוכרים אותה, יש תוספת תשלום, מעבר לתשלום הכפל שיש על גניבה רגילה, של פי ארבעה או חמישה מהערך. זה חל רק על שוורים וכבשים, בעוד תשלום כפל הוא גם עבור בעלי חיים וגם חפצים דוממים. מאיפה זה נדרש? על אילו פריטים אין תשלום כפל? אין תשלום כפל או ארבעה וחמישה למי שגונב ממי שגנב. האם התשלום של ארבעה וחמשה חל במקרה שבו שומר לקח את הפקדון לעצמו וטען שהוא נגנב (טוען טענת גנב)?