הדף היום מוקדש ע"י בקי גולדשטיין לע"נ אמה, שושנה רוזה בת שמואל ומינדה לאה.

אם שור מועד הורג מישהו ואז מזיק, בית הדין דן תחילה על הנזיקין, אחר כך על ההריגה, והשור ייהרג. אם קודם הם דנים על הנפשות, הם לא יכולים עוד לדין את הבעלים על הממונות. כך עולה בקנה אחד עם רבי שמעון התימני שקבע כי יש להביא את הכלי המשמש לפגיעה בפני בית הדין, שכן ברגע שהשור נידון למוות הוא נהרג מיד (אין מענים את הדין) ולכן לא ניתן להביאו לבית הדין. הסבר נוסף הוא שהפסיקה היא על פי רבי עקיבא שחולק על רבי שמעון התמני, והמקרה הוא שהבעלים ברח, ולכן אין אנו יכולים לדון את הבעלים על הנזקים. האם בית הדין צריך לעשות אומנדא – הערכה - האם הגיוני שהניזק במעשהו גרם לנזק שנוצר? מובאים ארבעה מקורות כדי לענות על שאלה זו. שלושת הראשונים נדחים אך האחרון מוכיח שבית הדין אכן צריך לעשות אומדנא. אם בית הדין מעריך כמה אמור להיות תשלום ריפוי ואז יש צורך ליותר או פחות, בית הדין לא משנה את הסכום - למה? המשנה הזכירה מקרה בו ביקש הנאשם מועד לעיכוב התשלום. באילו מקרים זה מותר? האם אסור לאדם להזיק לעצמו? נראה שיש מקורות סותרים בנושא זה. לאחר שניסו ליישב מקורות אלו ללא הצלחה, הם מסבירים זאת כמחלוקת תנאי ומייחסים את הדעה שאסור לרבי אלעזר הכפר המסביר את קרבן החטאת של הנזיר מאחר והנזיר ציער עצמו כזה שמנע משתיית יין. רבה בר בר חנה הביא ברייתא שבה כתוב שאם אחד מאשים את חבירו בהריגת שורו או בקציצת נטיועתיו, יכול השני לטעון "אמרת לי לעשות". איך זה יכול להיות? כל אחד יכול אז לפטור את עצמו בבית הדין בטענה זו! רב הסביר את הברייתא במקרה שבו השור עומד להיהרג כי שהרג אדם והנטיעה עומדת להישמד כי שימש לעבודת אלילים. אילו סוגי עצי פרי אינם ניתנים לקצץ, ומתי יש חריג לכלל זה?