הדף היום מקודש ע"י הריאט הרטמן לע"נ אורי בן עמי.

אביי מביא הלכות של חמישה תנאים שונים וטוען כי כולם מסכימים ששינוי חפץ אינו משנה את הבעלות על החפץ. רבא חולק ומסביר מדוע כל מקרה הוא ייחודי ואינו יכול לשמש ללמד עיקרון כללי. מובאת סתירה בין פסיקת שמואל כאחד מאותם חמשת תנאים (רבי שמעון בן אלעזר שפוסק שאם חפץ גזול  יורד בערכו, הגנב יכול להחזיר את החפץ לפי ערכו הנוכחי) לבין אמירה אחרת של שמואל כי הגזלן משלם את ערך החפץ בשעת גזילה. מובאות שתי הצעות לפתור את הסתירה. רבי יוחנן סובר שעל פי דין תורה יש להחזיר את החפץ הגזול כפי שהוא עכשיו (אין שינוי קונה) ורק בגלל שתיקנו חכמים תקנת השבים כדי לעודד גנבים לחזור בתשובה, מחזירים את ערך החפץ משעת גזילה (שינוי קונה). הגמרא מעלה קושי בדבריו מכך שרבי יוחנן תמיד סובר כסתם משנה ובמשנה בחולין כתוב שאם צובעים את הצמר, אין חובה עוד לתתו לכהן כיון שהוא שינה ע"י צביעה, ז"א מדאורייתא שינוי קונה. כדי לפתור זאת מסבירים שכאשר אמר רבי יוחנן את דבריו, התכוון לשינוי הפיך והמשנה בחולין עוסקת בשינוי בלתי הפיך. רבי יהודה הנשיא הנהיג תקנה שגנבים ומלוים בריבית שרוצים לחזור מדרכיהם הרעות צריכים לנסות להחזיר את החפצים שגנבו/הריבית שנגבה אבל הנגזל/הלווה לא יכול לקבלם. הסיבה לפסיקה זו היא כדי לעודד תשובה של גנבים ומלווי ריבית. הגמרא מביאה שלושה מקורות שנראים סותרים הלכה זו ומיישבתאת הסתירות.