דף נלווה בבא קמא עו

הדף היום מוקדש ע"י ג'סיקה שקלאר לכבוד אחותה, רות לאה כהנא!

הדף היום מוקדש לרפואת נדב אפרים בן שולמית לאה.

המשנה מלמדת שאם גנב, הקדיש וטבח או מכר, אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. אך אם הקדיש, למה זה לא נחשב כמכירה - הרי הוציא מרשותו לרשות הקב"ה אז למה זה לא נחשב כמו מכירה להדיוט לחייב את הגנב בתשלומי ארבעה וחמשה? הגמרא מביאה שלושה תירוצים, ששניים הראשונים דחים. למסקנה, אומרים שבהמה שהקדיש הגנב, נחשב עדיין כקרבן של הגנב ולכן לא באמת נחשב כאילו הוציא מרשותו. בגלל קושי בהבנת ר' שמעון בחילוקו בין קדשים שחייב באחריותן/קדשים שאינו חייב באחריותן במקרה המדובר, מתרצים שר' שמעון מתייחס למקרה אחר - מקרה שהקדיש הבעלים לפני שגנבה הגנב. אבל איך זה מסדתר עם דברי ר' שמעון ששחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה - כי אם שחט בהמת הקדש מחוץ למקדש, זה שחוטי חוץ האסורים בהנאה! הגמרא מביאה שלושה תירוצים בשם ר' יוחנן וריש לקיש ור' אלעזר מקשה על חלקם. כדי לתרץ קושיות אלו, מביאים דעה אחרת של ר' שמעון שכל העובד ליזרק כזרוק דמי וכל העומד ליפדות כפדוי דמי. מניין לנו שר' שמעון סובר ככה?