סימניות מושגים לבבא מציעא (PDF) להזמנת סימניות נזיקין

הגמרא ממשיכה להשוות את הדין במשנתנו לדעות תנאיות אחרות במקרים דומים של ממון המוטל בספק, ומבחינה בין המקרים השונים כדי להוכיח כי משנתנו יכולה להתאים לדעתם של התנאים האחרים. רבי חייא לימד שאם הנתבע מכחיש טענה אך עדים מעידים שהנתבע חייב במחצית הסכום המעורער (עדות במקצת), על הנתבע לשלם את החצי שעליו העידו העדים ולהישבע על החצי השני לפטור מתשלום. הוא לומד את זה מקל וחומר ממודה במקצת (מי שמודה בחצי תביעה, הדין הוא שהמודה נשבע על החצי השני ופטור מלשלמו). הגמרא מביאה את משנתנו כהוכחה לדין זה של רבי חייא ולאחר מכן מסבירה מדוע היה צורך בקל וחומר. כיוון שרבי חייא לא הסביר את הקל וחומר שממנו למד דין זה, מנסה הגמרא לקבוע מהו הקל וחומר. ההצעה הראשונה היא שהחלק הקל של טיעון הקל וחומר הוא מקרה של הודאת פיו, אך הדבר נדחה מכיוון שהוא למעשה חמור במובן אחד מאשר מקרה של עדים. ישנם ארבעה ניסיונות להסביר מדוע הודאת פיו חמורה יותר מעדים, אך שלושת הראשונים נדחים. הניסיון האחרון למצוא חומרה בהודאה על עדים הוא שעדים אחרים אינם יכולים לבטל הודאה, ותשובה זו מתקבלת. ההצעה השנייה לקל וחומר, שהצד הקל הוא עד אחד, נדחית שכן המקרה בו עד אחד יכול לחייב את הטוען להישבע, מתייחס לשבועה מצד החפץ עליו העיד, ואילו שני העדים בענייננו מחייבים שבועה על החלק שלא העידו עליהם. לכן אי אפשר ללמוד מאחד לשני.