הדף היום מוקדש ע"י לסלי גלסברג ניידל לע"נ אמה, טובה בת צבי הירש וביילה ביום פטירתה, ראש חודש סיון.

אם החליפו בהמה או שפחה והבהמה/שפחה ילדה, וכל צד טען שולד שלו (נולד לפני או אחרי המכירה), שווי הולד מחולק בין הקונה לבעלים. אם היו לאדם שני עבדים או שדות - אחד קטן ואחד גדול וכל צד טוען שקנה/מכר את הגדול/הקטן, מה הדין? המשנה מפרטת אפשרויות שונות לפי אם כל צד הציג טענה מוחלטת (ברי) או טענת ספק (שמא), ופוסקת בכל מקרה. במקרה של בהמה/שפחה, מדוע יחלוקו? מדוע הוא לא נשאר במקום שהוא נמצא כרגע? לאחר פתרון שאלה זו שמניחים שהמקרה הוא שלא נמצא בידי אף צד, הגמרא מעלה שאלה נוספת - מדוע הוא לא נשאר ברשות הבעלים המקורי, מקום החזקה האחרונה? המשנה צריכה להיות לפי סומכוס שסבר שממון המוטל בספק חולקים בלי שבועה. אבל, יש ויכוח אם סומכוס החזיק בעמדה זו גם במקרה שלשני הצדדים יש טענות מוחלטות. לכן, המשנה מוסברת בהתאם לכל עמדה - או ששני הצדדים יש להם טענות לא-מוחלטות או ששניהם יש להם טענות מסופקות. שתי קושיות הועלו נגד הסברו של רבה בר רב הונא למשנה, שמודובר בבי וברי. במקרה של שני העבדים/שתי שדות, אם כל צד טוען בוודאות איזה עבד/קרקע הוא קנה/מכר, למה הם נשבעים? יש שלוש סיבות מדוע לא צריכה להיות שבועה במקרה זה! כדי לפתור זאת, הם מציעים ארבע תשובות אפשריות ובוחנים אם תשובות אלו ישימות.