הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אשתו טרי קריבושה על זכייתה בפרס מפדרציית מניאפוליס וסיינט פאל על עבודתה המסורה במשך שנים רבות.

המעביד נחשב אמין לאחר שחלף התאריך לתשלם משכרות ולהכחיש טענת העובד שטרם שילם לו. ההנחה היא שכשהגיע היעד לשלם, המעביד יזכור לשלם כדי למנע עבירה שלהלנת משכורת. מדוע טענת העובד אינה מתקבלת על יסוד ההנחה שהעובד לא יעבור על לא תגזול? הגמרא מסבירה שלמעביד שתי חזקות לטובתו (שלא יעכב תשלם משכורת ושהעובד ידרוש את המשכרת הזמן) ולעובד רק אחת. הנושה יכול לקחת משכון אם לא משלם הלווה בזמן, אך הנושה לא יכול להכנס לבת הלווה לתפוס חפץ. במקום זאת, שליח בית דין אוסף את המשכן בשביל הנושה. שמואל פסק ששליח בית דין גם אינו רשאי להיכנס לבית הלווה אלא יכול לתפוס חפץ של הלווה בשוק. שלושה מקורות מעלים קשיים כנגד עמדת שמואל. לבסוף הם מסבירים שהשאלה אם בית דין יכול להכנס לבית הלויה היא נושא למחלוקת תנאים. ברייתא קבעה שבתפיסת חפץ למשכון, שליח בית דין חייב להשאיר ללווה צריכים בסיסיים לעצמו אך לא לאשתו וילדיו. מה הם הצרכים הבסיסים האלה? זה נלמד בגזרה שוה מדיני ערכין. רב נחמן מעלה קושי מעמדתו של רבן שמעון בן גמליאל במשנה ששלושים יום לאחר יום פרעון החוב, הנושה יכול למכור את החפץ שנתפס כמשכון. אם אפשר למכר אותו, ברור שאינו צריך להשאיר ללווה צרכים בסיסיים.