רבי יהודה הנשיא ורבי נתן היו האחרונים מתקופת המשנה (סוף משנה), ורבינא ורב אשי היו האחרונים מתקופת התלמוד (סוף הוראה). המימרה הזו כנראה מתייחסת לעריכת המשנה והתלמוד. רבה בר נחמני נהרג מאימת המלך. מותו הטראגי של רבה בר נחמני מסופר וכיצד הוא קשור לצורך בו בשמים כדי ליישב מחלוקת בין הקב"ה והחכמים בישיבה שבשמים. המשנה מדגישה את החשיבות של מנהג המקום ומביא וסיפור על רבי יוחנן בן מתיא ובנו וההבטחה שהבטיחו לפועלים לגבי אוכל שיספקו. בגין הסיפור הזה, הגמרא מתחילה סדרה של דרשות על הסיפור של אברהם והמלאכים והאוכל שהגיש להם.