קראנו בשבת חוה"מ על הפיוס לאחר חטא העגל. "כי ה' קנא שמו". הקב"ה קנאי. מיד לאחר הפסוקים האלה התורה עוברת לדבר על חג המצות. מה טיב המעבר המיידי בין הקנאות האלוקית לחג המצות?

קרבן העומר מוקרב מיד לאחר יו"ט ראשון. זה קרבן יחיד במינו שמגיע מהשעורים ולא מהחיטים. יש עוד מנחה אחת בלבד שבאה מהשעורים והיא מנחת סוטה.

מנחה סוטה נקראת בתורה מנחת קנאות. הגמרא אומרת שמידת הקנאות היא מידה טובה. האדמו"ר מרוז'ין מסביר שהקנאות היא דבר מובנה באדם. במסילת ישרים כתוב שהקנאות נגזרת מאהבת ה'. זו קנאות של טהרה. הכל זך ונקי. אם הקנאות לא באה ממקום טהור אז נוצרת סערה. השעורה מסמלת את סערות הנפש.

יו"ט ראשון של פסח זה יום שכולו אהבה. אין עוד יום כזה בשנה. אהבת ה' עלינו בלי גבול. כתוצאה ישירה מכך, מיד למחרת נולדת הקנאות. לכן אנחנו סוגרים. מסביר האור החיים שזו כמו הספירה של ימי הטהרה. זו ספירה של קנאות. אהבה ללא פשרות.

ימי ספירת העומר הם ימים של אהבה גדולה אבל יש בהם גם דין. ימים מלאי תסיסה נוקבת של קנאות. מנחת העומר היא סוג של מנחת סוטה. מבררים את האהבה בינינו לקב"ה.

חטא העגל זה סטיה מהאהבה. חז"ל אומרים שמשה רבינו מתנהג עם עם ישראל כמו עם סוטה. הוא טוחן את העגל מםזר במים ומשקה את העם (כמו סוטה - רש"י). התעוררה הקנאות מי לה' אלי. הקב"ה רוצה לשלוח מלאך לפני העם ולא לעלות בקרבו אבל משה מתחנן שהקב"ה בעצמו יהיה עם העם. רוצים לחדש את האהבה הגדולה. הקב"ה מתרה שהוא מצידו קנאי והאהבה צריכה להיות מוחלטת.

חג הפסח מכיל בתוכו את האהבה והקנאות גם יחד ולכן מביאים בו מנחת שעורים. אנחנו רואים לאורך הדורות שימי ספירת העומר הם ימים לא פשוטים. יש דינים בתקופה הזו. "עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש". אש האהבה זה דבר חזק מאוד.

המשנה מתארת עוד שוני במנחת העומר. השעורה נקצרת כשהיא אביב. ירוקה ולחה. לכן כתשו את השעורים בבית המקדש קלו את הגרעינים באש ורק אז טחנו אותם. האש היא חלק מתהליך ההכנה במנחת העומר. אנו מניפים את העומר, מראים שאנו מניפים את עצמנו אל הקב"ה באהבה מוחלטת ובלתי תלויה. הקב"ה הוציא אותנו דווקא בחודש האביב בגלל אהבתו אלינו. 49 ימי הספירה הם כנגד לב טוב. לב טוב זה לב נקי שאין בו שום דבר. בדרך כלל יש לנו תמיד משהו בלב על האחר וזה מאוד קשה לזכך את הכל לגמרי באש האהבה.

2 הפסוקים האחרונים בשיר השירים מדברים על כסף ועסקים (כרם היה לשלמה בבעל המון). למה פתאום מופיעים הפסוקים האלה בסוף המגילה שמדברת כולה על האהבה הגדולה והטהורה? האהובה של הדוד מוכנה לשמור על הכרם בחינם (בניגוד לשאר השומרים) ועוד מוסיפה חומש לשכר לשאר השומרים. בקדשים תמיד מוסיפים חומש. שלמה בא לומר כסיכום למגילה שאנחנו לא רוצים שכר על מעשינו. זו אהבה גדולה שלא תלויה בדבר. לא רק שאנחנו לא דואגים למעשינו אלא אנחנו יוצאים מגדרנו כלפי הקב"ה. אנחנו יושבים בתוך הגן ולא שומרים מבחוץ. אנחנו מעורבים רגשית ומרגישים יחד לגמרי עם הקב"ה. אלו בדיוק ימי הקנאות של ספירת העומר.

יש שיא נוסף של אהבה. בספירת העומר אנחנו מבקשים מהקב"ה אתגרים שיקדמו אותנו. אנחנו לא מחפשים להישאר במקום. הפסוק האחרון של שיר השירים מדבר על התקדמות. "ברח דודי ודמה לך לצבי..." רוצים לרוץ אחרי הקב"ה.

השפת אמת מפרש: "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה..." כל הצרות שבאות על עם ישראל הן כדי להראות את מראינו ולהשמיע את קולנו בסתר המדרגה. הכל נסתר אבל מכוון לדבר אחד, שנוסיף עוד קדושה וטהרה ונתקרב אל הקב"ה. תמיד יש שועלים אבל הקב"ה ישפיל אותם וירומם את קרננו במהרה בימינו אמן