הרב קשתיאל לפרשת תולדות תשפ'ו:

עד יעקב עוד יכולנו לומר שאין דבר כזה הבדלה עצמית בין ישראל לעמים.

אברהם - בגלל שעשה מעשים טובים - נבחר.

ויצחק? כי הוא הבן היחיד של אברהם ושרה.

אבל אצל יעקב מתחילה סגולת ישראל. ונבחר יעקב מרחם.

שני סוגי אהבות בפרשתנו:

ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו- חזקוני וכלי יקר - צריך סיבה. אהבה התלויה במעשים.

ללא הציד - לא היה אוהב אותו.

גם בברכות - צודה לי ציד וכו' ואז אברכך.

אהבה שצריך לצוד אותה.

זאת הנהגת ה' מול אומות העולם.

אצל הרומים אל האהבה מחזיק חץ וקשת... ('קופידון').

גם יש מנהג היום אצל הגויים שמסמלים אהבה עם לב וחץ - כי צריך לצוד את זה.

ורבקה אוהבת את יעקב.

הכלי יקר - שאינה תלויה בדבר

השל'ה - עוד שינוי בלשון 'אהב', 'אוהבת'...

בשפת אמת - כשהיתה רבקה שומעת מרחוק את קולו של יעקב, גם בלי ששמעה מה אמר - היתה אוהבת אותו.

ולכן בדיוק כשיצחק רוצה לברך - אומרת רבקה שצריך לברר -

שני גדיים - שכבר נמצאים, ולא צריך היה לצאת לצוד.

פסח היה - וזהו זמן של הבדלה בין ישראל לעמים.

אהבתי אתכם אמר ה'.

ולא נתתו לגויי הארצות.

לעמך ישראל נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת.

שבת - אם היא יום כזה נפלא של יום משפחה. או כמו שמישהו אמר שזהו 'סטרט-אפ' של העם היהודי.

אז תמכור אותו גם לגויים? לא! שייך רק לעם ישראל, שבחר בנו ה'.

על ויכוח על הבורות - מביא הרמב'ן מדרש ששלושת הבורות כנגד בתי המקדש.

מהר'ל מ'ב - שני מקדשים ראשונים כנגד אברהם ויצחק ונחרבו, אך שלישי כנגד יעקב, שייבנה באהבה עצמית שלא תלויה בדבר, ולא ייחרב.

וירח את ריח בגדיו ויברכהו - ולא בשביל האוכל.. ואפילו אם ריח עיזים - ריח גם עדן - ואפילו ריח בוגדיו - אהבתי אתכם אמר ה' - כי אהבה שאינה תלויה בדבר - אהבת אמת.

כמים הפנים לפנים - נחזיר לה' אהבה שאינה תלויה בדבר. אדם לומד את כל התורה, גם אם לא 'מתחבר' או מבין איך עוזרת לו בחיים.

באורות התורה כותב הרב שכל המצוות הן מצווה אחת.

שלא על מנת לקבל פרס.

אוהבים את התורה ואת המצוות ואת דבר ה' ואת ארץ הקודש - את כוליותם, ללא תלות בדבר.

תתן אמת ליעקב - יעקב היה גדול השקדנים. לא היתה כאהבת התורה שלו.

כי יעקב בחר לו י'ה..ונחלתו לא יעזוב.

אמת נבחנת לטווח ארוך.

א-מ-ת - בירושלמי - לטווח ארוך...

גם מי שהביא ציד עושה הרבה מעשים - נגמר מתישהו. גם עשיו. גם היוונים... לא הביאו יוון מאז סוף הציד שלהם בשורה לעולם, או לא קיבלו פרס נובל לאחרונה.

הרב קשתיאל שאל את התלמידים כמה נערים בעולם לומדים אריסטו? אך כמה לומדים תורה...

חודש כסליו הבא עלינו לטובה יגלה הקב'ה עלינו כל אהבתו וכל הברכות שיחולו עלינו.

ובעזרת ה' נגדיל עוד את אור האהבה העצמית כלפי כל התורה, כל ארץ ישראל וכל המצוות.

שבת שלום וחודש טוב.

השיעור עוסק בקשר בין יצחק אבינו לתפילת מנחה, ומסביר כי תפילה זו מבטאת "יראת שמים" עמוקה – היכולת לעצור את מרוץ החיים באמצע היום ולהתבטל בפני רצון ה'. יצחק הוא הדמות המייצגת יראה זו, שעוצמתה הייתה כה רבה עד שהשפיעה על הסובבים אותו לחזור בתשובה ולהתמלא יראה בעצמם.

הרחבה והסבר

• יצחק ותיקון תפילת מנחה: יצחק אבינו הוא זה שתיקן את תפילת מנחה, כפי שנלמד מהפסוק "ויצא יצחק לשוח בשדה" [00:37]. השדה מרמז גם על מקום המקדש.

• הקושי והמעלה בתפילת מנחה: תפילת מנחה דורשת יראת שמים גדולה יותר משחרית וערבית, מכיוון שהיא מתקיימת באמצע היום, כשאדם שקוע בעסקיו ובסידוריו. היכולת לעצור את הכל ולהתבטל בפני ה' ("מנחה" מלשון הכנעה ושיעבוד למלך) היא ביטוי עליון ליראה [01:43], [07:29].

• ההשפעה המגנטית של יצחק: יראת השמים של יצחק הייתה כה עוצמתית שהיא הקרינה החוצה:

  • רבקה: כשרבקה ראתה את יצחק, היא "צנחה מעל הגמל" מרוב יראה ומיד כיסתה את פניה, בדומה למשה רבינו שהסתיר פניו מול הסנה [03:16].

  • הגר וישמעאל: יצחק הצליח להחזיר בתשובה את הגר (קטורה) ואף את ישמעאל, שנתן ליצחק להוביל בהלוויית אברהם מתוך יראה וכבוד אליו [04:41], [05:19].

  • עשו: יצחק האמין בכוחו להחזיר אפילו את עשו בתשובה [05:36].

• סגולת זמן המנחה: אליהו הנביא נענה דווקא בתפילת המנחה, כי זהו זמן שמסוגל לעורר יראה ותשובה [06:30].

• סיפור המחשה: הרב מספר סיפור על בעל חנות בתלפיות שהתבקש להצטרף למניין מנחה באמצע יום עמוס. הוא הופתע לגלות אנשי עסקים אחרים מתפללים בנחת ובמתינות ("יישוב הדעת") באמצע היום, והבין שהתפילה אינה הפרעה לחיים, אלא הכנסת הקב"ה לתוך מציאות החיים [09:31].

• סיכום הברכה: הברכה השורה בביתו של יצחק ובזרעו נובעת מאותה יראת שמים, והגאולה העתידית תלויה בכוחו של יצחק להחזיר את העם בתשובה [12:22].

השיעור עוסק בכוחה של ה"שבועה" כמוטיב מרכזי בפרשה ובחיינו. הרב מסביר שהשבועה היא כלי שנותן תוקף, ודאות ויציבות למציאות מעורפלת, וכמו שהשבת ("שבע") מייצרת ודאות בשבוע, כך השבועה מכניסה את הנוכחות האלוהית והנצחית לתוך חיי המעשה, העסקים וההיסטוריה של עם ישראל.

הרחבה והסבר

• השבועה בפרשת חיי שרה: הפרשה נפתחת ומסתיימת סביב שבועות. אליעזר עבד אברהם יוצא למשימתו רק מכוח שבועה חמורה [00:31], והיא הכוח המניע שמוביל למציאת רבקה. גם אברהם נשבע לאבימלך, והפרשה מלמדת הלכות שבועה (כמו נקיטת חפץ) [01:48].

• הקשר בין "שבועה" ל"שבע" ול"שבת": יש קשר לשוני ומהותי בין המילים. שבעת ימי השבוע מייצגים את הטבע והחוקיות. העולם הזה ("ששת ימי המעשה") מלא בספקות וערפל (כמו "מודה במקצת" שחייב שבועה). השבת (יום השביעי) היא ה"שבועה" של השבוע – היא מביאה ודאות, עדות ואמונה לתוך המציאות המעורפלת [23:10].

• השבועה כיוצרת מציאות:

  • יציבות היסטורית: השבועה מאפשרת לאדם לצאת מגבולות הזמן וליצור מחויבות לדורות. עם ישראל שרד את הגלות בזכות שבועת אמונים ("אם אשכחך ירושלים") [11:52] ובזכות השבועה שיוסף השביע את אחיו להעלות את עצמותיו.

  • כוח הדיבור: גם דיבור החלטי, גם אם לא נאמרה המילה "שבועה", נחשב כמחייב ורציני [16:26]. כאשר אדם מדבר בביטחון ("כן", "בטח"), הוא יוצר תשתית שאחרים בונים עליה, ולכן יש לזה תוקף של שבועה.

  • בבית הדין: השבועה נועדה לברר את האמת במקום שבו אין ראיות, ולהוציא את האדם ממצב של ספק ("מודה במקצת") [20:20].

• הכנסת הקב"ה לחיים: כשנשבעים או מתחייבים (אפילו בכתיבת "בס"ד"), מכניסים את שם ה' לתוך עסקי הממון והחול, ובכך מרימים אותם [26:17].

• השבועה והגאולה: אנו מזכירים לקב"ה בתפילות את שבועתו לאבות ולדוד המלך. הקב"ה כביכול "כבל" את עצמו בשבועה לגאול את ישראל ולבנות את ירושלים, ולכן הגאולה היא ודאית ואינה תלויה בבחירה, אלא היא חוק טבע מחייב מכוח השבועה האלוהית [43:01].

• דוגמאות אקטואליות:

  • חיילי צה"ל: הצהרת האמונים ("אני נשבע") מחברת את החיילים לנצח ישראל ומרוממת אותם מעל הפרטיות [29:56].

  • חתונות: מנהג בני עדות המזרח להישבע בחופה, דבר המעניק למעמד תוקף של ודאות ורצינות, לעומת החשש האשכנזי מהפרת שבועה [34:51].

.

.

.

.

(סוכם באמצעות בינה מלאכותית:)

כיבוד הורים אינו רק מידה בין-אישית, אלא בסיס ערכי-קוסמי: מתוך כיבוד ההורים נבנית ההמשכיות של עם ישראל, נחשפת צלם-אלוקים בגויים, ומתעצבת אחריות לדור הבא.

1. כיבוד הורים כיסוד ערכי
   – הרב קשתיאל מדגיש שכיבוד ההורים הוא “שורש החיים” – כלומר, לא תחילתו של ערך נפרד, אלא יסוד שעליו נשען כל המבנה החברתי-רוחני.
   – הוא מקשר בין מצווה זו ובין המשכיות העם והקשר עם ה’ – בכך שהאדם המביא כבוד להוריו פועל גם בידיעת תפקידו כחלק משרשרת.
   – כלומר: לא מדובר רק ב"עשה" חיצוני אלא ב"עומק" – חיבור לערכים, אחריות, לשרשרת ההיסטורית-רוחנית.

2. כיבוד הורים בפרשת נח – הקשר לאדם מול האנושות
   – מתוך פרשת נח (ואולי בהקשר גוי־עולמי), השיעור מדגיש: כאשר אדם מכבד את הוריו – הוא מכיר במקורותיו, בתבנית העליונה שממנה בא, ובכך גם מעמיק את הקשר עם האחרים סביבו.
   – הוא מדגיש שדרך כיבוד הורים מופיעה “נגיעה” בחזון האוניברסלי: היכולת לחבר בין הייחודי של עם ישראל לבין כלל האנושות.
   – המקצועי: הענקת כבוד למקורות מאפשרת יצירת “קו חולשה” שממנו יוצאת השפעה, מודל ומופת.

3. יישום מעשי – מה נדרש מאיתנו
   – התאמה בין הפנים והחוץ: לא די בהקפדה טכנית של כיבוד – צריך לראות את משמעותו בעבודת-הנפש.
   – עמידה באתגר: לבחון האם בכבוד ההורים אני רק “מטפל בחובה” או באמת מבין את רוח העניין – את הקשר הערכי-רוחני שמאחוריו.
   – חשיבה על ההשפעה: איך הכבוד שאני נותן להורי משפיע על התנהלותי בקבוצה, בארגון, בחברה – כי אם הכיבוד הוא שורש, אז הענפים – היחסים, ההנהגה, ההשפעה שלי – תלויים בו.

4. שאלות ביקורתיות והזדמנויות לחשיבה
   – עד כמה בכיבוד ההורים אני באמת מזדהה עם השרשרת המוסרית אליה אני משתייך, ולא רק פועל מתוך הרגל או חובה?
   – האם אני מנצל את כיבוד ההורים כמעשה “נסתר” שיש בו גם השפעה חיצונית (כגון כבוד חברתי) או כהכרה מהותית?
   – איך אני מעביר את המודל הזה לדור הבא – לעובדים שאני מייעץ להם (בהקשר שלך, Itay, בתחום הייעוץ האסטרטגי והטמעה דיגיטלית) – כך שהכיבוד יהיה לא רק אישי אלא מערכתי.

הסבר מפורט

.

.