.

הרב קשתיאל לראש חודש אדר תשפ'ו:

משנכנס אדר מרבין בשמחה.

מה אמורים לעשות?

איך מרבים בשמחה?

בחיים שלנו אדם שמרגיש שעשו דברים בשבילו בכוונה אז הוא שמח.

אם לא בכוונה - פחות שמח.

אם מצא כסף או אם אדם עני נזקק ומישהו נתן לו עם רצון טוב - יותר מרגש.

ההתרגשות שלנו בחיים תלויה בכוונה.

הכוזרי במאמר שלישי - לפי מודעות האדם תגיע הכוונה והמשמעות.

צריך להתבונן על מעשי ה' במציאות.

אשירה לה' כי גמל עלי.

שמו של ה' לא מוזכר במגילה.

המן לא עשה רע לאף אחד - רק חשב...

אבל נענש על מחשבתו.

ומה שמפיל אותו ''ויחשוב המן בליבו''

לעומת מחשבות וכוונות מרדכי ואסתר שמצילות אותם.

משנכנס אדר מרבים בכוונות. במעשים ובמצוות ובחסד.

ותגדל מתוך כל השמחה.

בני אדם יכולים לעשות את אותה עבודה - אחד שמח ואחר לא.

תלוי במחשבותיהם וכוונותיהם. בפרשנות שניתנו למעשה.

דוד המלך היה נסיך, נשוי לבת המלך, והפך לנרדף.

נמצא בסוף לבד בעולם. חשוב כמת.

אבל אומר, בשיא שפלותו לכאורה: אברכה את ה' בכל עת תמיד תהילתו בפי. ישמעו ענווים וישמחו.

טוב מעט בכוונה - מהרבה בלא כוונה.

אנחנו בעזרת ה' נגיע לחג הפורים עם הרבה כוונות טובות, ובקריאת המגילה נכוון לראות טובת ה' עלינו, ובחיינו.

כל ההיסטוריה הקרובה והרחוקה - ללמוד עם ''אלוקים חשבה לטובה''.

מחר בין חכמי הסוד על חודש אדר כנגד איזה שבט מהשבטים .

ולאחר הדעות, כנגד יוסף - להוסיף. תוספת עין טובה. וגם 'בן פורת יוסף' נמשל לגפן.

בשורות טובות אורה ושמחה וששון ויקר. חודש טוב.

הרב קשתיאל לפרשת משפטים התשפ'ו:

פרשת משפטים מהווה שינוי סגנון של התורה.

עד עכשיו היתה התורה בלשון סיפורית.

בבת אחת נקטע הסיפור ברשימה של דינים.

ולא בהכרח מתחברים כל הדינים אחד לשני.

חכמים מצאו הקשרים, אבל לא להכול, ואין עלילה.

ויחזור על עצמו בעוד רשימות בפרשות נוספות.

שפת הדינים.

כמו 'רשימת מכולת', שלא רואים סיפור...

בחכמה הפנימית נקראת 'שפת החירות'. עולם החירות.

גם פרשתנו פותחת בחירות.

הנגלה והסוד מתאימים.

כי תקנה עבד עברי...יצא לחופשי.

איך יכול להיות? למה נקרא חירות, לנו נדמים רשימת דינים יותר כמו כלא...

הרב קוק מסביר שמדובר בחירות של כל פרט.

לנו יש איזו תפיסה של הפרט כחלק ממכלול.

אבל האמת היא שלכל פרט יש גם ערך בפני עצמו.

העבד היה שייך למכלול ויצא לחופשי.

סופר סת'ם משקיע בכל אות.

אומ' הגמ' בקידושין למה נקראו ראשונים סופרים? מפני שהיו סופרים בתורה.

בקריאת שמע צריך לדקדק באותיותיה.

עולם המעשים, עולם הדינים.

המילה הכי נפוצה בפרשה היא 'אם'.

כל מעשה עצמי הוא יקר.

נעשה ונשמע. הסוד שלו הוא הערך של כל פרט. כבוד לפרט.

שתי שפות בעם ישראל:

שפה סיפורית, של רעיונות ומהלכים.

ויש את שפת החיים שיש בהם הרבה נקודות. שפה של אומנות. האומן משקיע בפרטים השקעה מרחיקת לכת. ושמח בכל פרט.

המלחין מתלבט על כל תו.

רוח האמנות של עם ישראל.

וכשמשה עולה להר סיני ידברו איתו על אמנות: פרשות תרומה-תצווה. כפתור ופרח.

זאת התפארת, הרוממות שלנו. הדיוקים שאנחנו מדייקים בכל הלכה.

"לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום".

הקדוש ברוך הוא רוצה כל נשמה בעולם. יש עניין לכל אדם. לחפש מהי האישיות שלו בעולם. לא רק חלק מבית חרושת.

יש עבד שאומר ''אהבתי את אדוני''...

במשנה ברורה אומר שכשאדם אומר פסוקים יהיה כמונה מרגליות.

המסילת ישרים גם אומר שכשעושה מצווה, כל אחת כיהלום. יהלום - שיכול צורף לשבת ללטש בה כל פרט שעות.

אשר תשים לפניהם - מעלתם המיוחדת של ישראל.

כל תרי'ג מצוות.

מברכים את חודש אדר, שכולו שבח ושמחה לעם ישראל ולמעלתם של ישראל.

ומתפללים ליהודים אורה ושמחה וששון ויקר. ישרה ה' אורה ושמחה לישראל. ותהיה שמחת פורים מהפכה גדולה ברוח, בטהרה ובגאולה.

ובשמחת הפסח נצא לחירות עולם.

שבת שלום וחודש טוב.

הרב קשתיאל לפרשת יתרו תשפ'ו:

רש'י כותב שליתרו שבעה שמות:

יתרו, יתר, קותיאל, חובב, קיני...

האר'י טוען שהשם קיני בא לרמז שכיפר על חטאו של קין.

כשקין נולד "קניתי איש את ה'".

"ויבא קין מנחה לה'." הוא הראשון בתורה שעבד את ה'.

והבל רק רואה צאן.

והבל גם הוא הביא - בא בעקבות קין.

להפתעתו של קין, דווקא הבל שבא בעקבותיו עוקף אותו. והסוף ידוע...

בפרשת שמות משה בורח ומגיע למדין.

ןלכהן מדין שבע בנות.

הן רועות כי יתרו מחפש את ה'. רצה התגלות של ה'. לפי חז'ל עבד כל עבודות שבעולם.

''ומשה היה רועה את צאן חותנו כהן מדין.''

יתרו ממשיך להיות כהן, ומשה רועה צאן. כקין והבל.

וישמע יתרו - מה שמע? שרועה הצאן עקף אותו!

יכול היה לחזור אותו האירוע כבבראשית, שיתרו היה מלא קנאה וכעס.

אבל יתרו מתקן - קנה את התורה.

בשבחו של יתרו הכתוב מדבר שהיה יושב ברומו של עולם ומשכו ליבו. הפך לתלמיד קטן שבא למדבר ללמוד.

הכלל החשוב ביותר בעבודת ה', והוא המפתח לקבלת תורה:

*הצימאון הרוחני האמיתי מנקה את הכול.* אין קנאה. שואלים איש לרעהו לשלום. ומשה בסוף גם לומד ממנו.

בפרשת בהעלותך מתנבאים אלדד ומידד במחנה נבואות שלא התנבא משה, ויהושע מקנא למשה. אבל משה מלמדו שלא לקנא.

דוד המלך אומר שאף שהוא המלך, בתורה ובעבודת ה' - "מכל מלמדי השכלתי." מכל ילד אפשר ללמוד.

יתרו מתקן חטא קין: במקום לקנא - בא לקנות.

רחל - ותקנא באחותה - רש'י: במעשה הטובים. הפכה את הקנאה ללמידה.

בלעם מסמיך עמלק לקין. ראשית גויים עמלק. אחריתו עדי אובד.

אבל על הקיני: "איתן מושבך"

בני יתרו "בני הקיני חותן משה" עזבו את עיר התמרים והלכו למדבר יהודה.

יעל ''אשת חבר הקיני''.

הניקיון הגדול.

בהפטרה: "שרפים עומדים ממעל לו".

במסל'ש פרק י'א: בין המלאכים אין קנאה. כולם יודעים שבאו יחד לעבוד את ה'. נותנים רשות זה לזה.

ככל שאנחנו יותר בצימאון לעבוד את ה', במקום להיות אוכלוסיות וציבורים שונים המלאים קנאה ותחרות - נלמד מכל אדם, מכל זרם.

וזה מנקה ומזכך כל פסולת מהנפש.

נצא אל המדבר ללמוד.

ואפילו המלאכים שקינאו במשה - נתנו לו מתנות. עלית למרום שבית שבי.

מנהג יהודי תוניס לעשות סעודה בחמישי בלילה לפני פר' יתרו, לכבוד יתרו.

שנזכה שעם ישראל יתנקה מכל הקנאות.

בשורות טובות, שבת שלום.

.

שבת בשלח נקראת שבת שירה, אבל באמת כל שבת עניינה שירה. המהות של השבת היא שירה. המדרש מספר שהמלאכים שרים שישה ימים בכנפיהם, וביום השביעי עם ישראל הוא הכנף שלהם. שישה ימים המלאכים אומרים שירה, ובשבת עם ישראל אומר שירה.

שבת היא הזמן שבו עם ישראל שר. מזמור שיר ליום השבת, ובמנחה שירת הים – שירת שבת. זו מעלת עם ישראל: בשבת אנחנו פורסים כנפיים ושרים כמו המלאכים.

בפרשה יש הרבה תלונות, והקב״ה שומע ומענה. אותו עם שמתלונן, יודע גם לשיר שירת הים באמונה וביטחון. כך גם בחיים: כל השבוע מבקשים ומתלוננים, ובשבת לא מבקשים כלום – רק משבחים ומודים.

זה בסדר להתלונן כל השבוע, אבל בתנאי שבשבת שרים. שבת אינה זמן לביקורת, תחקירים ודיבורים רעים. שבת היא שירה בלבד. אסור לבשר בשורות רעות, רק לשבח את ריבונו של עולם.

בשבת עוסקים בטוב: בשפע, בפירות הארץ, בגאולה. אין דינים בשבת, אפילו אש הגיהנום שובתת. שבת היא מזמור שיר.

התורה עצמה נקראת שירה, ובשבת לומדים מתוך חידוש ושמחה. בזכות השירה של השבת, הקב״ה שומע את הבקשות של כל השבוע.

אליהו הנביא כותב במוצאי שבת את זכויות ישראל מכל השבת. טוב להמשיך את השבת גם למוצאי שבת, להישאר בשבח ובהודיה.

בעזרת השם נזכה לשבתות של שירה, ליום שכולו שבת ומנוחה. עצם השירה והשמחה של השבת מסירות יגון ואנחה. יש לנו הרבה על מה לשיר: ארץ ישראל פורחת ונבנית. בעזרת השם נזכה לגאולה שלמה במהרה.

שבת שלום.

.

.

.

.