הרב קשתיאל לפרשת ראה התשפו - הנצחיות - להגמל מאשליית הסוף והאובדן.

פרשת ראה מאריכה מאוד באיסורי עבודה זרה ומנהגיה. בין השאר מופיע האיסור "לא תתגודדו" – איסור על מנהג עובדי הכוכבים לחתוך את הבשר ולהוציא דם מרוב צער. התורה קובעת: "בנים אתם להשם אלוהיכם, לא תתגודדו ולא תשימו קורחה בין עיניכם למת".

המפרשים, ובראשם האבן עזרא, מסבירים כי הנשמה היא נשמתו של בן לקדוש ברוך הוא. היא עולה למרום אל אוצר הנשמות, שם יש לה אבא שדואג לה; היא אינה הולכת לאיבוד. לכן, אף שהכאב על האובדן מובן, חכמים הנחו לא להצטער יותר מדי. צער מופרז הוא אנוכי במידת מה, שכן עלינו לזכור שלנשמה טוב במקומה העליון. כשיודעים שלאדם יש אבא בשמיים שחי וקיים, הטון משתנה והנפש נרגעת.

בעם ישראל אין מושג של "אובדן". המהר"ל והרמב"ם מדגישים כי כשם שאין אובדן לנשמת היחיד, כך אין אובדן לאומה. גם בחורבן המקדש ובגלות לא יצאנו מגדרנו ולא הרסנו את חיינו, כי "בנים אתם לה' אלוקיכם" – נצח ישראל אינו הולך לאיבוד. הגמרא מספרת שהקב"ה אוסף וגונז באוצרו כל דמעה שנשפכת על אדם כשר. הדמעות הללו מראות שכואב לנו על אובדן הערכים, המוסר והתורה שהיו באותו אדם, והקב"ה שומר את כל האוצרות היפים הללו. בישראל דבר לא הולך לאיבוד: כל מעשה טוב, מידה או רגש נשמרים לנצח.

הפחד מ"חור שחור" או מאסון הממתין בעתיד יצר את תרבות העבודה זרה וההליכה למגידי עתידות. אנשים ומדינות החיים בתחושה של זמן שאול מנסים "להסתדר" עם העתיד המאיים. אך עבורנו הכל הבל; אין אפוקליפסה שמחכה באופק. אצלנו הכל נאסף לטובה ב"חג האסיף". המהר"ל מסביר שהכל נאסף אל השם, המקום הטוב ביותר, ועל כך אנו שמחים בפרשה: "ושמחת בחגך".

לכן הנשמה "תשחק ליום אחרון" – היא שמחה להיאסף אל אביה שבשמיים. איננו זקוקים לפרשנים או למנחשים המנבאים שחורות מתוך פחד, כי אנו יודעים שאנו נאספים אל הטוב. מי שמאים לרדת מהארץ בגלל תוצאות בחירות וכדומה פועל מתוך חשיבה "סופית", אך בעם ישראל יש אינסוף. כפי שמסכם הרמב"ם: כשם שלקב"ה אין סוף, כך לעם ישראל אין סוף. עבודה זרה היא ה"סוף" כי אלוהיה מוגבל, אך לנו אין מגבלה. "אני השם לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם".

המושג "סיזיפי" – עבודה קשה ללא תכלית – קיים רק אצל אומות העולם. אצלנו הכל מגיע ליעדו. גם מעשה פשוט כמו ניקוי הבית לכבוד שבת אינו סיזיפי; המצווה הזו נאספת במרום ומתחברת לאינסוף. הפרשה מסתיימת בקריאה לשמוח לפני השם על ההתעלות שאין לה הפסק.

לכן, כדי לחמול על נפשנו, אין לקרוא את מגידי העתידות והפרשנים המפיצים פחד ודברי הבל שמתבררים כשקר. כל כתיבתם נובעת מפחד מהסוף, אך אנו רגועים: "כל דעביד רחמנא לטב עביד". עלינו רק להוסיף במעשים טובים ולהתקרב אל השם, מבלי להתעסק בחישובי קץ. בחרו בברכה, צאו מהקללה ותזכו לשמחה ולאינסוף. שבת שלום וחודש טוב.

.

הרב קשתיאל לפרשת ואתחנן תשפ'ו:

בפרשה מופיעה אחת המצוות החשובות ביותר: אהבת ה'.

ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך.

ובעקב: לאהבה את ה' אלוקיכם בכל לבבכם.

לכאורה למה מחכים? רק בערב מותו כותב על כך משה רבנו?

כבר נכתב בתורה על יראת ה', אבל רק בספר דברים על אהבת ה'.

אלא שזאת מצווה של ארץ ישראל.

רק אחרי שכל כך מבקש אעברה נא... הארץ הטובה הזה והלבנון.. וכן בעקב עיסוק בארץ ישראל.

מהי אהבה?

אהבה - אין צורך באמצעים חיצוניים או שליליים. הכול בנוי על החיובי, השמחה, החיבור, האחדות.

בחו'ל כל זה לא קיים. אין עיני ה' אלוקיך בה, אין דביקות ישירה, אין אהבת ה', אין ההר הטוב הזה. וצריך דרך השלילה.

הרב קוק: בארץ ישראל הכול צריך להיות באהבה. מתוך דביקות. לכן משה כל כך משתוקק אל הארץ. כי משה רבנו לא חסר לו תורה ומצוות, אבל מתחנן אל ההר הטוב הזה - ארץ שהכול בה מיסוד הטוב.

באורות: קיום מצוות בחו'ל מקיימים מצוות מתוך פחד לאיבוד הנשמה והרוחניות.

קיום המצוות בחו'ל עוזר להישרדות הנשמה היהודית. שלא ישכח. בלי קיום מצוות אין זהות יהודית. מי שעזב את התורה והמצוות בחו'ל - כבר בדור הבא היתה התבוללות.

וזאת יראה.

בארץ ישראל הזהות היהודית, הנשמה - קיימת.

גם מי שלא מקיים תורה ומצוות מרגיש זהות יהודית.

קיום המצוות פה הוא ביטוי עשיר ורב של חיים ישראליים. לצבוע כל החיים בצבעים ישראלים.

אהבה היא התפשטות מהלב לכל תחומי החיים.

רוצים שקדושת הנשמה, התורה ועם ישראל תתגלה יותר ויותר.

רצון לאומי גאה.

למה רוצים בית מקדש? כי יש בו המון מצוות ועבודת ה'.

יש לנו בפנים שלהבת - אש.

וזהו התת-מודע של התנועה הציונית. אהבה אל הקודש, שרוצה להביע את הישראליות בכל המצוות.

חיים שלמים.

אהבת ה'.

לכן מאמינים וגם רואים בעיניים שרצונות של אהבה דוחפים להתיישבות הארץ ולהגנה עליה.

רוצים לאחל רפואה שלמה לאיתמר כהן שיהיה בריא יחד עם כל פצועי עם ישראל.

איש שרק אהבה מניעה אותו. אהבת הארץ.

איש שהוא דוגמא ומופת.

ועוד צעירים וצעירות רבים שרוצים לצבוע את הארץ בצבע הנכון שלה. של עם שמתיישב בה וחי את החיים הישראליים.

סיפר הרב עמי שפעם בשירות מילואים אמר לו חייל על כפר ערבי שיותר משתלב יפה בנוף, לעומת בניה ישראלית שיותר חותכים את ההר וכדו', וענה לו הרב עמי שאנחנו הנוף של ארץ ישראל.

חברות הקרוואנים לא עומדות בקצב הבקשות.

וכל חווה פותחת בית מדרש ומבקשים שיבואו רבנים להעביר שיעורים.

עם ישראל אוהב את הארץ, שומר עליה.

צריך לשמור שלא תתלכלך. לשמור על הנוף, לשמור על המים. כי אנחנו אוהבים אותה.

אנחנו לא מונעים רק מחשבונות של פיקוח נפש. הכול מפעל של ואהבת את ה' אלוקיך.

בגלות עושים כל מיני סברות.

פה אנחנו רוצים להופיע שם ה' בארץ.

ביטויים שלמים של חיי עם ישראל בארץ ישראל.

נלחמים מלחמת מצווה של ישוב הארץ. גם כשלא פיקוח נפש.

צריך לצאת לחופשות בארץ. לא לחפש במקום אחר. מים קדושים, בנחלים ובמעיינות. בחו'ל אדמת נכר.

שבת שלום ומבורך.

.

.

הרב קשתיאל לפרשת דברים תשפ'ו:

פרשת דברים מחולקת לשלושה נושאים.

1. בשנה הראשונה מינוי הדיינים. לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלוקים הוא.

2. בשנה השניה.חטא המרגלים. שהמסו את לב העם, חוץ מכלב.

3. בשנה בארבעים, חמישה מפגשים בין ישראל לעומת העולם:

אדום - לא להתקרב.

מואב - אל תתגר גם מלחמה.

עמון - לא להתקרב אליהם.

סיחון - לכבוש

עוג - להילחם ולכבוש.

כשהדיינים שופטים צדק הם לא מפחדים מאיש. ה' הוא מלך המשפט. זהו הצדק האלוקי.

כשמאמינים בצדק זה - ה' שולח אותך לארץ ישראל, ולא אמורים לפחד מאף ענק.

חטא המרגלים מקריב גם את מערכת המשפט.

תמיד יש איזה ענק, ענק תקשורת, ענק בכסף, ענק מאפיונר...

והכנעני אז בארץ - בני חם השתלטו ויש להחזיר את הארץ ליורשים האמיתיים שלה.

בשנה הארבעים ה' שם גבולות ועושה צדק היכן לכבוש ואיפה לא.

בשירת האזינו:

הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול... המציב גבולות עמים...

יש קשר בין הזירה המשפטית, האזרחית, לזירה הבינלאומית.

אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי.

אומר ירמיהו בהפטרה:

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.

ואשיבה שופטייך כבראשונה... ויקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה.

כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים.

וכך יבוא מלך המשיח וישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים.

יהושע שכובש את הארץ הוא שיחלק אותה לישראל.

כרמח'ל במסל'ש פרק י'ד ככל שאדם מאמין במשפט האלוקי - סרה הקנאה מהלב.

כל הקנאה מתחילה מטרוניה שאין צדק.

בגאולה השלמה לא תהיה שמחה אלא מההבנה הזאת.

יחזיר לנו ה' את כל חלקי הארץ.

אחרי מלחמת יוהכ'פ הגיע צה''ל קרוב לקהיר ולעוד מקומות.

שר החוץ האמריקאי הגיע להסדרים של שביתת הנשק וקרא לסגת ממצרים וגם מהגולן. כתב הרצי'ה מכתב שאכן במצרים אין לנו מה לחפש, אבל הגולן שייך לנו.

בשורות טובות בחודש אב.

שבת שלום.

.

.

.

הרב קשתיאל לפרשת פנחס תשפ'ו, *'כד וחד'*:

בסוף פרשת פנחס ישנה פרשיית קרבנות. לכאורה קשור לספר ויקרא?

אלא שאלו קרבנות ציבור, וברגעים האחרונים של משה לפני שלא נכנס עם ישראל לארץ. - לומר שעניינן של קרבנות ציבור קשור לארץ ישראל.

הרמב'ם, ובמהר'ל: המושג ציבור הוא רק בארץ ישראל.

החשיבה והרגשות הציבוריים שייכים לארץ ישראל.

עיקר עבודת המקדש היתה העבודה הציבורית.

התענינו אתמול (י'ז בתמוז) על שבטל התמיד.

עבודת ה' של אומה שלמה.

בפרשתנו אנו רואים כמה נקודות על איך נראית חשיבה ציבורית:

משה לפני מותו מתפלל על מחליף בשבילו. דואג לכל ישראל, ולא לעצמו. רש'י: מניחים ענייני עצמן ועוסקים בענייני הציבור.

אשר יצא לפניהם - רש'י: שיהיה הראשון בקרב.

כן עשה יהושע ביריחו. שם פגש המלאך.

תודעה ציבורית, אחריות ציבורית.

גם קנאות פנחס היא מתוך דאגה לשלום הציבור. מוכן למסור על כך את הנפש.

הגמ' בחולין אמרה שנעשו לו עשרה ניסים, בלעדיהם היה מת.

מצד אחד דאגה לכולם, מצד שני מנהיגות חדה.

בחולין דנים על ביצי עופות - אם הולך אדם במדבר ורואה ביצים - ולא יודע אם מותרות. הסימנים: שהביצה בצד אחד עגולה ככד ובשניה חדה.

בזוהר: המשיח נמצא בקן ציפור.

ברבי נתן: מנהיגות המשיח ליצור כד לכל אדם. ענווה, בושת פנים, כל אחד לפי עניינו בנחת ובעדינות.

ולפעמים צריך להיות חד ותקיף, כמו נגד עזי פנים או אויבים רוחניים. כמו זמרי או בנות מדין.

ביצה - אחריות על גידול ישראל של ענקי הדורות.

הרמב'ם היה מסור כולו לכלל ישראל. כתב במכתב לאיבן תיבון, שרצה להגיע לבקרו ללמוד מאורחותיו, את סדר יומו - להראות לו שאין לו דקה פנויה , ועוסק כל היום בעסקי ציבור, וכשכבר נופל מעייפות בסוף היום, עוד עונה לבאים לשאול שאלות.

והיה גם תקיף שכותב אגרת השמ'ד ועוד, כנגד כופרים בתחיית המתים ובביאת המשיח, ועוד..

יהושע ופנחס - בספר יהושע ושופטים - שתי הדמויות שבונות את עם ישראל בארץ ישראל. משלימות אחת את השנייה.

עוד כותב רבי נתן: איך תדע שהקנאות היא באמת מתוך אחריות כללית - אם הקנאות מתוך שמחה. עוז וחווה במקומו. ולא כשהאדם כעוס וממורמר.

בשבת, כשיש לכולם נחת - זמן לדברי תוכחה. שלא יטעו אחרי משיחי שקר ודעות זרות.

הפטרות התוכחה - מי שלומד תורה לשמה אוהב את התוכחות ושמח בהן. התורה בריאה לנו, מיישרת אותנו ומחדדת אותנו. אנחנו רוצים אותה.

בזכות התוכחות נהיה נאמנים ונדע שאנחנו הולכים אחרי המנהיגים הנכונים.

בכל הדורות היו צדיקים שמוכיחים את העם. עומדים בשער.

(כשוער בכדורגל, להבדיל)

ולמוכיחים ינעם.

יראה לנו ה' ניסים ונפלאות וישמח אותנו בחודש תמוז ובחודש אב, יביא לנו ישועות, יכה אויבינו ויקרב הישועה והגאולה. עם ישראל ראויים לזה במסירות נפש הרבה שיש היום ומידות, וקדושה וטהרה.

במהרה בימינו, שבת שלום ומבורך.