הרב קשתיאל לפרשת ויגש:
כשיוסף מתגלה אל אחיו זהו אחד האירועים המרגשים בתנ''ך.
יוסף בוכה , והוא גם מלא אהבה.
וינשק לכל אחיו..
הם היו צריכים לנשק אותו, אבל הוא נישק אותם.
רש''י: שלם ליבו עליהם.
נותן להם מתנות.
אומר להם לא להתווכח בדרך.
מלא אהבה.
יוסף הצדיק מייצג את התפיסה שהתורה אינה שלמה אלא אם כן יש את כל חלקי עם ישראל.
צריך את כולם בשביל כל חלקי התורה.
יוסף עצמו - יש לו השגחה פרטית לקשר ישיר עם ריבונו של עולם.
אבל יודע שדבר ה' מופיע דרך כל חלקי העם. בשביל להופיע שכינה.
יוסף מלמד אותנו שאין דבר כזה צדיק לבדו, לעצמו בעם ישראל.
יכול לזכות לרוח הקודש אפילו, אבל הופעת התורה היא דרך הרבים.
מסירותו והאהבה שלו בשביל להופיע את התורה.
הנושא הזה מטיל אחריות על כל יחיד ויחיד שלא יפרוש מהציבור.
בכח של הציבור.
הרב קוק מביא לזה דוגמא בעין אי'ה:
אדם מחמיר על עצמו ונדר נדר. יכול להתיר האיסור. למרות שחשב שיקרב הנדר את עצמו לה'.
אם עם ישראל קיבל על עצמו הנהגה - אי אפשר להתיר.
תענית יחיד - אומרת הגמ' בתענית אדם יכול להתחרט ולעשותה ביום אחר.
אי אפשר להזיז תענית ציבור.
רואים שהבחינו חכמים בין כח יחיד לכח עבודת ה' של הציבור, שהיא העיקרית.
עיקר ההתרחשות הרוחנית היא בציבור.
יוסף עם כל מעלתו, שהסתדר מצוין בגשמיות וברוחניות, יודע שזה לא מספיק.
גם בפרשת ויחי מדבר יוסף על לב אליו.
ואומר רש''י: וינחם אותם וידבר על ליבם - עשרה נרות לא יוכלו לכבות נר אחד.
אי אפשר לכבות אף אחד בשביל להופיע את התורה.
יוסף מורה לנו את הדרך של מה זה הכלל.
לפעמים יש ויכוחים על פרטים מסוימים בהלכה.
אדם אומר שלא מבין פרט מסוים או שלא מסתדר לו.
השכל שלנו לא מתחבר לפעמים עם כל הלכה.
אבל אומר הרב קוק שאנחנו מקיימים את התורה כי היא עניין לאומי.
העיקר: מסורת האומה והמשך העם.
אלו חיינו הלאומיים.
אנחנו מדקדקים בכל התורה כי זה המשך האומה.
יוסף עושה לנו מהפכה תפישתית: למרות שברמה האישית הגיע לרמה גבוהה מאוד מלמד אותנו שצריך את כל האחים.
וכן הלל אומר אל תפרוש מן הציבור.
קחו עגלות להביא את יעקב.
ויפג ליבו כי לא האמין להם... וירא את העגלות אשר שלח יוסף.
עגלות - והלא פרעה שלח? אלא מביא רש''י סימן מסר להם: פרשת עגלה ערופה.
יחיד מישראל עם סימן שאלה. הופך להיות נושא כלל ישראלי.
הסנהדרין מגיעים מירושלים, וצריך לכפר על כל העם בעגלה הערופה.
כי הכול בישראל קשור. כולנו ערבים זה לזה. קשר דם בינינו.
כי עבדך ערב את הנער - נקודת השינוי מול יוסף, שגרמה לו להתוודות מול אחיו.
לכן האחריות של שמירת המצוות והעברת התורה אינה עניין של יחידים, זאת אחריות קולקטיבית. זה נושא ציבורי ולאומי. צריך את כל האומה.
ותחי רוח יעקב אביהם - שרתה עליו שכינה. כי התעוררה התפיסה שכולנו כאומה.
בזוהר: בוא תשווה. פעמיים יעקב יוצא לחו''ל. בראשונה ראה חלום. בפרשתנו עולה מדרגה למראות הלילה. נבואה ברמה גבוהה מחלום.
מה השתנה?
כי יעקב לא לבד, אלא עם הציבור, עם עם ישראל.
בזכות מעבר מיחיד לכלל זוכה לנבואה עליונה.
ומה ה' מבטיח לו? לגוי גדול אשימך. זה העיקר.
לכן במעמד הר סיני, אומר ה'משך חכמה', מתגלה התורה לכל ישראל, ולא רק לאליטה או למיוחסים.
ומה שזוכה משה - בזכות כל עם ישראל.
אנוכי הא-ל אלוקי אביך... אנוכי ארד עימך... ואנוכי אעלך... - שלוש פעמים ''אנוכי'' לרמז על מעמד הר סיני - על הכח הציבורי שעומד להופיע.
אומר הרב קוק: חשוב להידבק בצדיקים, אבל יותר חשוב להידבק בכנסת ישראל.
שהיא למעלה מכל הצדיקים.
שבת שלום, בשורות טובות, ישועות ונחמות.
