זאת חנוכה

על השאלה הידועה מדוע הנס היה 8 ימים ולא 7 נכתבו הרבה תשובות. אחת מהן היא של הט"ז שאומר שכבר ביום הראשון היה נס בשמן בזה שהוא לא נגמר. כל יום דלקה רק שמינית וזה הספיק לכל היום. הרב קוק באגרות משבח מאוד את ההסבר הזה ואומר שיש בו יסוד מאוד גדול.

אם השמן היה נגמר לגמרי וכל יום היה נברא יש מאין שמן חדש אז זה לא היה שמן זית אלא שמן נס. זה לא מהודר. הוא לא בא מהאדמה. כלומר ההידור הוא לא בנס שבא יש מאין אלא שהקב"ה מעניק כוחות נוספים על גבי הטבע. מסביר הרב שזו מהות החנוכה. רוח הגבורה שנוספה לחשמונאים נוספה על בסיס קיים ולא יש מאין.

ר' צדוק מלובלין כותב שלא מברכים על הנס בשביעי של פסח כי זה נס פחות מוצלח. זה נס שמגיע במצב מאוד בעייתי לעם ישראל והקב"ה צריך לעשות הכל יש מאין. (כמו אותו אדם בגמרא שנעשה לו נס והניק את בנו. זה גרוע).

התכנית האלוקית היא לבוא *ולסייע* למאמץ האנושי. בניגוד לשביעי של פסח, בפורים ובחנוכה הניסים באו על גבי מאמץ אנושי ולכן הם ניסים גדולים יותר.

הרב קוק מביא ראיה מהגמרא במנחות ששואלת מה דין חיטים שירדו מהשמים? האם הן חייבות בהפרשת חלה? מסביר התוספות שמדובר בנס והן לא גדלו בארץ. רש"י מפרש אחרת ואומר שמדובר בכלל בחיטה שעפה ממקום אחר ונחתה פה בארץ. כלומר לא ייתכן שיש דיון הלכתי על מצב ניסי כזה של יש מאין.

נס הניסים הגדול ביותר מגיע דווקא כשעם ישראל פועל כמה שיכול ועל גביו מגיעה העזרה מהקב"ה.

בזאת חנוכה כשהחנוכיה שלמה אנחנו רואים את השלמות. את גודל הנס בכללותו. גבורת החשמונאים מהדהדת לדורות כי הם שינו את התפיסה. לא נהרגים על איסור עבודה זרה אלא נלחמים והורגים בחזרה. כשבאים להעביר על דת אז יוצאים למלחמה. זה קידוש ה' היותר גדול. במצב של ייהרג ובל יעבור, אדם חייב לברוח אם יש לו את האפשרות. החשמונאים אמרו הפוך. תישאר ותילחם. למהפך הזה בתפיסה יש השפעה עד ימינו אנו. (כך עשה גם מרדכי עוד קודם לכן בנס פורים. נקהלו ועמדו על נפשם).

.

.

.

הרב קשתיאל לפרשת מקץ וחנוכה תשפ''ה:

בתחילת הפרשה רואים שפרעה נסער מאוד מהחלום שחלם.

לא בטוח שאם מישהו מאיתנו היה חולם על שיבולים ופרות היה עושה מזה עניין...

ותפעם רוחו - מטרפא- היתה מקשקשת בתוכו כפעמון.

ולא יכלו לפתור חרטומיו.

אבל שיבולים - די פשוט שמדבר על רעב ושובע?

מה תדהמת החלום ומדוע אין פותר?

אלא שהתורה מביאה בכמה מקומות שאין רעב במצרים, שאין שם דבר כזה. והשקית ברגלך כגן הירק - מושכים מים מהנילוס. כמות מים גדולה מאוד.

אברהם ויצחק ובני יעקב - כולם מבקשים לרדת למצרים בזמן רעב.

מעולם לא נראו במצרים פרות רעות, בלשון פרעה.

אם כן נאמין לחלום שמדבר על רעב - מצרים מפסיקה להיות מצרים. כל העוצמה הכלכלית אינה.

ולכן מתכחשים לכך פרעה וחרטומיו.

יוסף מתחיל לפתור כי אומר שאת אשר האלוקים עושה הגדתי היום לפרעה.

באמת מצרים זזה הצידה, וה' הוא הפועל כעת.

תכנית אלוקית מעמק חברון. עם ישראל אמורים לרדת למצרים, כמו שהובטח ועינום ועבדום.

יוסף מחכה לבני ישראל.

ולכן גם מתעקש על בואו של בנימין.

וזהו ויזכור את חלומותיו. התכנית האלוקית.

עם ישראל, שלא כשאר העמים - לא נוצר בארצו שלו.

כי מה שיוצר את עם ישראל זה ה'. עם ישראל נוצרים מהשמים ולא מהארץ.

ולכן יקבלו תורה מן השמים.

ולכן יציאת מצרים בניסי ניסים.

פקוד יפקוד אלוקים אתכם - מהלך אלוקי ולא טבעי.

לפעמים אנחנו שוכחים את זה ומספרים לעצמנו שאנחנו עם רגיל. אדמה, קרקע, נוצר עם.

ואם כך נלמד סדרי חיינו ותרבותנו משאר העמים.

ואז ה' מזכיר לנו זאת ועושה לנו ניסים.

כמעט היה להעבירם מחוקי רצונך ולהשכיחם מתורתך. ניסו היוונים שנכתוב את ההיסטוריה שלנו מחדש. היו גדולי הפילוסופים וכותבי ההיסטוריה.

וה' עשה לנו נס להזכיר לנו שהנהגתנו שמימית.

ואנחנו מונהגים על פי התורה, ואל לנו לחפש בתורות גוים.

נס חנוכה - מעין קריעת ים סוף ויציאת מצרים.

עוד ועוד ישועות, שנזכור שאנו עמו וצאן מרעיתו.

בהפטרה נקרא על מנורת זכריה

שבאופן מאוד אינסטינקטיבי הפכה לסמל מדינת ישראל.

התת מודע שלנו התעורר לכך. שברור לנו שאנו שעם ה'.

שבאנו לכאן בשביל בית המקדש, בשביל להדליק את המנורה.

כל הניירת של מדינת ישראל מלאה מנורות ובית מקדש.

התארח פעם הרב קשתיאל בכנסת והגידו לו אוכל, וראה שעל כלי האוכל בכנסת - סמל מנורת הנבואה של זכריה. מבהיל!

טרומפלדור וז'בוטינסקי הקימו את גדוד נהגי הפרדות שהפך לבריגדה ומשם יתגלגל בסוף לצה''ל. המג'ד היה גוי והחיילים יהודים, וסמלם: מנורה!

ז'בוטינסקי הקים לזכר טרומפלדור את בית''ר וסמלם עד היום: המנורה.

(גם כשמשחקים כדורגל סמלם: המנורה...

הרב טאו התרגש שכשהרב קנייבסקי נפטר הראו לו תמונה - שהכינו אוהדי בית''ר ירושלים שלט גדול שהם אבלים על מותו של גדול הדור...).

אפשר שנזכור גם בלי ניסים, אבל אם צריך עושה ה' ניסים, והמטרה היא הזכרון.

וצריך לפעול עם אל, כיוסף.

וכשיעקב מגיע - מפסיק הרעב. כי הושלמה המטרה.

כל הרעב והמלחמות בעולם עושה ה' כדי לבנות את על ישראל.

בימים ההם בזמן הזה.

חנוכה שמח, ישועות ונחמות, שבת שלום.

הרב קשתיאל לפרשת וישב וחנוכה תשפ'ה:

אנחנו נמצאים במעבר בפרשיות האלו בין דור האבות לדור הבנים.

האבות מייצגים: ''שאל זקניך ויאמרו לך'', שמירת מסורת.

אבל אצל הבנים: רצון לחירות, מרדנות, שבירת מסורות.

יצחק - בנאמנות מוחלטת לאברהם. העקידה.

יעקב ועשיו - הבנים הבנים סביב אביהם. עושים מאמר אביהם ואמם.

ב'וישלח' מתחילים הבנים לעזוב: דינה יוצאת, שמעון ולוי - עכרתם אותי. ראובן יוצא וכו'. הולכים לדרכיהם ועקרונותיהם.

לעומתם: ''אלה תולדות יעקב - יוסף''.

רש''י כותב פעמיים שפניו כפניו. תורתו כתורתו.

בברכת יוסף: ''משם רועה אבן ישראל'' - אב ובן.

יוסף רוצה להיות מחובר לשורש, ליעקב.

אבל זה עוצרר את הטבעיוות של הזרימה וההתפצלות שבנים עוזבים אבות ומתפתחים?

יוסף מדגיש שכן צריך להיות חיבור גם לשורש!

אפרים ומנשה כראובן ושמעון, יוסף בבחינת אחד האבות.

גם בניו נאמנים אליו וקשורים אליו.

יש כח בישראל של אחיזה בשורשים.

ושאר השבטים - התפתחות העולם.

האחים עוזבים את חברון - המייצגת האבות. והולכים לשכם. שם התחילו שמעון ולוי לעזוב - מייצג את ההיפרדות.

העימות הזה ילווה את עם ישראל לדורות.

בכל פעם שיש התחדשות ויוזמה - יש קול שקורא: רגע, מה היה אצל אבותינו? איפה השורשים? לאן זה הולך?

דרך רמז אפשר לומר: השלכת יוסף לבור - אתה רוצה להיות שורש? בסדר! כנס לאדמה!...

אבל באמת מתברר שאם אין חיבור לשורשים אין גם ענפים.

ילדי יהודה לא רוצים להוליד...

אחד מגדולי ישראל אמר: מי שאין לו רב - גם לא יהיו לו תלמידים.

מסע הבירור הוא ארוך: השכנת השלום, מציאת הדרכים איך תמיד דווקא מתוך הקשבה ושורשיות מוסיפים עוד ענף, עוד התפתחות.

צריך להשקות השורשים והכול יצמח.

אגרות ח''ג:

באחד המפגשים הראשונים בשויץ בין הרב קוק לרב הנזיר. כתב הרב תשובה לשאלת הנזיר ששאל.

הרב כותב לו שהתחייות מהשורשים, ובתוכם הענווה - היא שורש החידוש.

חנוכה - חג חדשני. אין נבואה. אין רוח הקודש. אין מי שיגידו כה אמר ה'.

הם ממציאים עולם הלכתי שלם. עם ברכה ודינים.

עולם.

חידוש עצום!

בזכות נאמנותם לשורשים.

הגמ' שואלת איך אומרים בחנוכה ''...וציוונו'' ועונה ''שאל זקניך ויאמרו לך''. החיבור לשורשים.

ליד כל חנוכיה ואור נרותיה יש גם בור של יוסף. חיבור לשורשים.

בספר לזכר הרב סלובייצ'יק מסופר שהיה חוקר מנהגי קהילות חדשים שהתפתחו, וחקר מהי הסברה והשורש הקדום שלהם.

לחידושים זכינו בזכותו של יוסף, בן הזקונים.

דווקא יוסף בהמשך יחדש ויפרוץ!

בזכות שנדמתה לו דמותו של אביו. בזכות זה היה משנה למלך, וזן משפחתו.

רק הלל זוכה לתואר 'הילל הזקן' - אומר במסכת פסחים לחבריו שבזכות שנשאר לשמש אביו זכה לחדש חידושים.

שבת שלום וחג חנוכה שמח.

.

.