"בקולי: שירת נחמה"

 (מתוך: "את לא לבד", עיתון 77, 2021) 

בְּתוֹךְ גּוּפְךָ מִתְחַבֵּא הַגֶּבֶר שֶׁתִּהְיֶה, 

כָּזֶה שֶׁאוֹמֵר "עִזְבִי" – 

בְּגוּפוֹ נֶחְבָּא יֶלֶד 

שֶׁשּׁוֹקֵעַ בְּעַרְסָל 

אֶל תּוֹךְ סֵפֶר עָבֶה. 

חִיּוּכִים קְטַנִּים בּוֹקְעִים מִמֶּנּוּ וּמְרַחֲפִים, 

חוֹשְׂפִים לְרֶגַע אֶת הַצַּלֶּקֶת בַּסַּנְטֵר 

מִלֵּיל הַסֵּדֶר הַהוּא שֶׁחָצָה 

מִתַּחַת לָעוֹר הָרָגִישׁ. 

מִתַּחַת לָעוֹר הָרָגִישׁ 

מְסֻמָּן הַמַּרְפֵּק כְּשֶׁבֶר יָרֹק 

וּמִתַּחַת לַכָּחֹל שֶׁל הָעֵינַיִם 

בְּעֹמֶק הַקַּרְקָעִית הַבֻּצִּית 

מִסְתַּתֵּר הַכְּאֵב הֶעָכוּר, 

מְבַקֵּשׁ – 

אַל תַּעַזְבִי יוֹתֵר

 

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא עוֹנִים לַהוֹדָעוֹת שֶׁלָּהֶם 
לֹא מְבִינָה אֵיךְ הֵם עוֹשִׂים אֶת זֶה 
שׁוֹלְחִים לִי הוֹדָעָה 
אֲנִי עוֹנָה 
גַּם בְּאֶמְצַע מַשֶּׁהוּ 
גַּם אִם אֵין לִי זְמַן 
גַּם אִם אֲנִי בַּמְּכוֹנִית 
אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת אֵלֶּה שֶׁלֹּא פּוֹתְחִים תְּמוּנוֹת 
אֲנִי פּוֹתַחַת 
גַּם אִם אֵלֶּה 48+ תְּמוּנוֹת מֵהַטִּיּוּל לְבּוּדָפֵּשְׂט 
גַּם אִם זֶה סִרְטוֹן מִיּוֹם הַהֻלֶּדֶת בְּמִסְעֶדֶת שֵׁף 
הַחַיִּים קְצָרִים, נָכוֹן 
אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לִפְתֹּחַ 
וְאַחֲרֵי שֶׁפּוֹתְחִים אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לִשְׁלֹחַ 
מַזָּל טוֹב 
לֵב אָדֹם 
אוֹ לִכְתֹּב אֵיזֶה יֹפִי, אֵיךְ מֶזֶג הָאֲוִיר? 
מָתַי חוֹזְרִים? הַלְוַאי 
שֶׁהָיִיתִי מַצְלִיחָה לֹא לַעֲנוֹת 
אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה נִשְׁמַע 
אוֹ מָה שְׁלוֹמִי 
אֲנִי עוֹנָה 
וְלֹא עַל רֶגֶל אַחַת 
הָאֱמֶת 
כָּכָה 
לֹא מַשֶּׁהוּ 
פָּחוֹת 
תֵּכֶף אָקוּם וְאֶסַּע לָעֲבוֹדָה 
לַמְרוֹת שֶׁכּוֹאֶבֶת לִי הַבֶּטֶן 
לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי לֹא יְשֵׁנָה בַּלֵּילוֹת, מִפַּחַד 
תִּינוֹקוֹת שְׂרוּפִים, יְלָדִים רְעֵבִים, נְעָרוֹת נֶאֱנָסוֹת, מִנְהָרוֹת, הַפְצָצוֹת, פְּלִיטִים 
אֲנִי עוֹנָה 
מָה יֵשׁ לָכֶם אַתֶּם שֶׁלֹּא עוֹנִים 
תַּעֲנוּ 
אֲנִי בִּפְגִישָׁה 
אֶכְתֹּב אַחַר כָּךְ 
אֲפִלּוּ אימוג'י יַעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה 
אִם אַתֶּם לֹא אַנְשֵׁי לְבָבוֹת בְּלִי לְבָבוֹת 
לֹא אִכְפַּת לִי מָה 
אֲפִלּוּ פְלָמִינְגּוֹ עַל רֶגֶל אַחַת 
לְפָחוֹת יֵשׁ לוֹ כְּנָפַיִם 
וְהוּא וָרֹד 
וְהַמָּקוֹר שֶׁלּוֹ סָגוּר 
אֲבָל עוֹלֶה מִמֶּנּוּ הֵד 
אֲנִי קַיֶּמֶת

מתוך הספר "עור שֵני", הוצאת פרדס, 2021.

ב

אָמַרְתָּ "קוֹרְאִים לִי לָלֶכֶת". 

לָבַשְׁתָּ תַּחְפֹּשֶׂת לוֹחֵם. 

לְמַטָּה הִתְנִיעַ הָרֶכֶב. 

לְמַעְלָה לִבִּי הִתְפַּחֵם. 

כָּל הַלַּיְלָה עוֹפוֹת הַמַּתֶּכֶת 

קִרְקְרוּ בְּדַרְכָּם לַשְּׁחִיטָה. 

כָּל הַלַּיְלָה יָדִי מְבָרֶכֶת 

אֶת זֶכֶר גּוּפְךָ בַּמִּטָּה. 

כָּל הַלַּיְלָה הִפְנֵיתִי עוֹד לֶחִי 

לְמַקְלֵט טֶלֶוִיזְיָה מַרְעִים - 

יְהוּדִים לְלֹא אֵל מְכַפְּרִים חֵטְא 

בִּתְפִלּוֹת הַפַּרְשָׁן הַצְּבָאִי. 

אֵין לִי דָּם לְקִינוֹת שֶׁל תַּמּוּז. 

שְׁלַח לִי ד"ש מִשִּׁטְחֵי הַכִּנּוּס.

תגידי בת / מרב זקס-פורטל 

מתוך הספר אין השלם, הוצאת עיתון 77, שנה 2021

תְּנוּךְ אֹזֶן רַךְ
אַף מְנֻקַּד נְמָשִׁים
שִׂפְתֵי נִימְפָה
עֵינַיִם בְּרֵכָה אֲפֹרָה לִצְלֹל בָּהּ
תַּגִּידִי בַּת
סְפִינָה הַמַפְלִיגָה מִמֵּךְ
לְאַט

שׁוּב הַדֶּרֶךְ / נועה שקרג'י 


מתוך "נא" (מקום לשירה, 2023)

שׁוּב הַדֶּרֶךְ קוֹרַעַת אֶת עוֹרִי. בְּקָרוֹב עָלַי לָלֶכֶת. אָרְזוּ לִי מִזְוָדָה וּמִישֶׁהוּ מַחֲזִיק שִׁכְמִיָּה פְּתוּחָה. שׁוּב לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהִתְוַדֵּעַ. 
שׂוֹחַחְנוּ בְּמַעֲמַד צַד אֶחָד. בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת אִחַרְתָּ, הַפַּעַם אֲנִי מַקְדִּימָה, וּמַשְׁאִירָה אֶת הַדַּפִּים הָאֵלֶּה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת וּלְךָ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַחוֹבָה.
הָיוּ יָמִים כִּמְעַט נִתַּקְתִּי מֵרֹב מֶתַח בַּגּוּף. פֹּה וָשָׁם נָפַל הַחַשְׁמַל. עַכְשָׁו הַחֶבֶל רָפָה, וּשְׁנֵי הָעֵדִים שֶׁקִּוּוּ שֶׁכּוֹס קָפֶה תָּמֵס אֶת הַחוֹמָה לֹא שִׁעֲרוּ שֶׁהִתְגַּלּוּת הַסּוֹד מַחְמִירָה.
אֲנִי חוֹזֶרֶת עַל עִקְּרֵי הַדְּבָרִים: מָה שֶׁרָאִיתָ, שֶׁתִּרְאֶה, מִתְקַיֵּם עַל וּבֵין מֵיתָרִים גַּם אִם רַעַד לֹא נִשְׁמָע. הַהוֹכָחָה הִיא הָרְאִיָּה עַצְמָהּ. הַשִּׁעוּרִים צְרִיכִים לְהִלָּמֵד לִפְנֵי הַגּוּף. הָרוּחַ דּוֹבֶרֶת דִּמּוּיִים. מַלְאָכִים רוֹצִים לְשׂוֹחֵחַ עִמְּךָ, פְּנֵה אֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים. אַל תִּתְחַבֵּא. אֵלֶּה הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים.
תּוֹדָה לְךָ עַל הַסִּירָה, עַל הַיָּם הַכָּחֹל שָׁחֹר, עַל הַהַזְמָנָה.

מתישהו / אריק אבר 
מתישהו נפסיק לכתוב רק על זה.
נפסיק למדוד הכל ביחס לזה.
מתישהו הילדים יחזרו להיות ילדים.
הממ"ד יחזור להיות החדר המבאס בבית.
כשנגיד עוטף נחשוב על חיבוק אם או על מתנה.
חטופים תהיה סדרה.
מתישהו מסיבות טבע.
מתישהו שמחת תורה.
מתישהו נחזור להיות טרודים משטויות.
לחתום על חוזה. לעשות טסט. לקבוע תור.
להתנתק מהוט. להוציא דרכון. לעשות ביטוח. להתקין מדף.
מתישהו יהיה בסדר.
מתישהו כל זה לא קרה.
מתישהו נתעורר ונגלה שהכל היה חלום רע
ואהובתנו הביאה לנו ארוחת בוקר למיטה.

אִם יָבוֹאוּ אֵלַי דִּבְרֵי יְמֵי עוֹלָם / ללי מיכאלי 
מתוך: "איך אאיר את העולם", הוצאת יונה שחורה, 2023

 

לְקוֹשֵׁשׁ אֶת תּוֹלְדוֹת חַיַּי,אֲסַפֵּר הַכֹּל:

 

בָּאתִי,פָּקַחְתִּי עֵינַיִם לְעוֹלָם,פִּצַּלְתִּי אֶת עַצְמִי לְשָׂפוֹת,אָסַפְתִּי אַשְׁמָה,צָבַרְתִּי גַּעְגּוּעִים,נִסִּיתִי לְמָרֵק כְּאֵב,דִּמְיַנְתִּי עוֹלָם אַחֵר,סָלַלְתִּי דְּרָכִים,הָדַפְתִּי בְּדִידוּת,הֵכַנְתִּי אֶת עַצְמִי לַמָּוֶת.

 

מְבִינִים?חַיָּתִי.

הביתה / קרן קוך


מתוך הספר "עד תקרת הבית" הוצ' קשב לשירה, 2015

 

עַל הָאוֹפַנַּיִם, בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מִן הַגָּן
אַתָּה נִרְדָּם.
אָבִיךָ חוֹפֵן אֶת רֹאשְׁךָ בִּזְרוֹעַ מְנַחֶמֶת
שׁוֹמֵר תְּנוּמָתְךָ ,
קוֹלוֹת הָעוֹלָם מַרְכִּינִים רֹאשׁ.
הָאוֹפַנַּיִם חוֹצִים אֶת הַשְּׂדֵרָה בְּחַדּוּת,
קוֹלוֹת אַחֲרוֹנִים מִשְׁתַּתְּקִים,
כְּשֶׁאַתֶּם מְזַנְּקִים מִן הָרְחוֹב אֶל מִטַּת שְׁנָתְךָ.
אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת שֶׁהָיָה לְךָ בַּגָּן
הָיִיתָ הַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ
אֲבָל לֹא הָיִיתָ אִתָּנוּ וְלֹא הָיִינוּ אִתְּךָ,
כָּל קוֹלוֹת הָעוֹלָם מְהַמְהֲמִים בְּאִי נַחַת.
הָאָב וְהָאֵם מַרְכִּינִים רֹאשׁ בְּשֶׁקֶט,
עוֹצְרִים נְשִׁימָתָם,
מַמְתִּינִים שֶׁתִּתְעוֹרֵר בְּעֵינֶיךָ הַמְּאִירוֹת
וְנִתְנַהֵג
שְׁלָשְׁתֵנוּ
כְּאִלּוּ אָנוּ עֲדַיִן אֶחָד

אִיסְלַנְד / אודיה רוזנק 
 מתוך הספר: "בוא, לקק אותי", הוצאת: "מרום תרבות ישראלית", שנה: 2020

כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר לִי דְּבָרִים כְּמוֹ:
"הָאֱמֶת, הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיִי מִישֶׁהִי אַחֶרֶת"
אֲנִי מְהַנְהֶנֶת,
אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי מַקְשִׁיבָה
אֲבָל אֲנִי כְּבָר הַרְחֵק, הַרְחֵק מִמְּךָ.
אֲנִי בְּאִיסְלַנְד.
אֲנַחְנוּ כְּאִלּוּ יוֹשְׁבִים בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר וְאַתָּה
מַמְשִׁיךְ עִם הַדְּבָרִים עוֹד. וָעוֹד.
וַאֲנִי כְּאִלּוּ מַסְכִּימָה לְךָ
לְדַבֵּר אֵלַי כְּפִי שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי.
אַתָּה לֹא רוֹאֶה אוֹתִי, אֲנִי כְּבָר עֲטוּפָה בִּמְעִיל חַם
צוֹעֶדֶת עָמֹק בִּשְׁלוּלִיּוֹת הַקֶּרַח
דָּגָה דָּגִים גְּדוֹלִים
מַדְלִיקָה לְעַצְמִי אֵשׁ
בְּלִי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, גַּפְרוּר.
פּוֹרֶשֶׂת לְעַצְמִי שַׂק שֵׁנָה וּמַבִּיטָה
בִּשְׁמֵי אִיסְלַנְד. הֵם שְׁקֵטִים.
הֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאֲנִי
וְגַם אֲנִי.