בשיעור השני במאמר "בלילה ההוא תש"כ", נצלול למעמקי מושג ה"שינה" אל מול "הערות" בחיי הנשמה. נתבונן בפער שבין ימי המקדש – תקופת הערות והשגחה גלויה – לבין מצבנו היום. נעמיק בפירוש הפסוק "אני ישנה ולבי ער" ובדרך שבה נקודת הנשמה נשארת ערה גם בעיצומה של השינה הרוחנית. נגלה שדפיקות הדוד אינן מגיעות מבחוץ אלא מפנימיות הלב עצמו, ונבין את משמעות "פתחו לי כחודו של מחט" – אותה נקודה דקה, חודרת, המסוגלת להגיע לכל מקום. שיעור המאיר את הדרך להתעוררות פנימית בימים של הסתר.