פרשת בראשית - 

הרמב"ם בתחילת מורה נבוכים נשאל שלכאורה חטא אדם הראשון השתלם לו כי ככה הוא התקדם לדעת בין טוב לרע. עונה על זה הרמב"ם שזה חוסר הבנה בכתובים. הוא מפרש על פי תרגום האונקלוס שהנחש אומר לאדם וחוה שכדאי להם לאכול כי אז הם יהיו כאלוהים יודעי טוב ורע וכאן מתרגם אונקלוס שאלוהים זה שר. הם יהיו כמו שרים. הנחש אומר להם שאם הם רוצים להשפיע בעולם הם צריכים לעשות שינוי בחיים.

העולם מתקיים בין השאלות האובייקטיביות והשאלות הסובייקטיביות.  אנחנו כל הזמן צריכים לאזן ביניהם. לאזן בין הנשמה והגוף. (לדוגמא מחלוקת בית שמאי ובית הלל מה אומרים על כלה שהיא לא נאה וחסודה). 

הנחש מסמל את הרצון לשלוט. הוא אומר לאדם שעוד מעט הוא לא יהיה לבד בעולם והשאלה אם הוא רוצה למלוך בעולם או לא. הוא אומר להם שמנהיג ציבור צריך לשים בצד את כל המדדים האובייקטיבים ולהתעסק רק בדברים הסובייקטיבים (דעת קהל וכ"ו). הנחש פיתה את אדם וחווה להיות מנהיגים. הכישלון בחטא הזה הוא כישלון בהבנה מהו מנהיג ומהי מלכות. המלכות האמיתית היא של הקב"ה שהוא ברא את העולם. כל ניסיון אחר למלכות והנהגה מסוג אחר זו מרידה בקב"ה. לכן אברהם יקבל את השליחות להקים מלכות כי העולם נפל מההתחלה בהבנה איך עושים את זה באמת. רק דרך המלכות של אברהם ניתן לקבל עול מלכות שמים.

יצאנו מחגי תשרי ברצון להמליך את מלכו של עולם ובנושא הזה עסקנו, מהי מלכות. מה מוביל את כיוון החשיבה שלנו ואת מעשינו בהתאם. לכן דווקא שאול ודוד נבחרו למלכות, כי הם היו צנועים וענווים. רצון האדם הוא מה שמבדיל בינו לבין החיות. על הרצון הזה אנחנו צריכים לעבוד כל החיים. בהיבט הפרטי ומתוך כך זה ישליך גם להיבטים הכלליים.