היום סיפרנו את הסיפור של איתן החמוד בן 4.5 ששלח לנו בקשה לסיפור על ברק ומכוניות הענק באנטרקטיקה.

תהנו ❤️

תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:

https://www.instagram.com/kaden_and_tommy

לערוץ היוטיוב שלנו:

https://youtube.com/@kaden_tommy?si=02k5I9pGRLervSkU

לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:

https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור כפי שיצא מהבוט מינוס החלק האחרון כי יצא ארוך 😅

# ברק והחברים מצילים את היום באנטרקטיקה

היה זה יום קר ובהיר באנטרקטיקה. השמש הארקטית זרחה מעל הקרחונים הלבנים, והפינגווינים התרוצצו בשמחה על השלג. ברק, המשאית האדומה והאמיצה, שיחק עם אחותו הקטנה נצנצית במגרש המשחקים המיוחד שנבנה על הקרח. הם אהבו במיוחד את המסלול המפותל בין הקרחונים הזוהרים.

"בוא נתחרה עד גבעת השלג הכחולה!" קראה נצנצית בהתלהבות, גלגליה המיוחדים לשלג מתרוצצים במהירות על המשטח הקפוא.

"בסדר," צחק ברק, שרשראות השלג שלו משמיעות צליל חורקני על הקרח, "אבל הפעם אני אתן לך יתרון של שלוש שניות!"

"אתה תמיד אומר את זה," גלגלה נצנצית את עיניה, "אבל אני מספיק מהירה על הקרח גם בלי היתרון שלך!"

בדיוק כשעמדו להתחיל במרוץ, שמעו צעקות מבוהלות מכיוון הדרך הראשית המובילה לתחנת המחקר. גבי, המכונית הוורודה היפה עם מחממי המנוע המיוחדים, הגיעה במהירות למגרש המשחקים, אדי קור יוצאים מהמנוע שלה.

"ברק! נצנצית! אתם חייבים לעזור!" קראה גבי בקול רועד. "מחץ הרשע השתגע לגמרי הפעם! הוא לא רק פיזר מסמרים בדרך הראשית, הוא גם התיז מים שקפאו והפכו למלכודות קרח! כל מי שמנסה לעבור מחליק ונתקע!"

"אבל למה שיעשה דבר כזה?" שאלה נצנצית, אדי קור קטנים יוצאים מפיה.

"שמעתי אותו אומר שהוא כועס כי אף אחד לא הזמין אותו למסיבת חורף של תחנת המחקר בשבוע שעבר," הסבירה גבי.

ברק חשב לרגע, קרח קטן מתגבש על המראה שלו. "אנחנו חייבים לעצור אותו, אבל נצטרך עזרה. נצנצית, את בטוחה שאת רוצה להצטרף? זה יכול להיות מסוכן במזג האוויר הזה."

"ברור שאני רוצה!" קראה נצנצית. "יש לי את הצמיגים המיוחדים לקרח, ואני הכי טובה בהחלקה על משטחים קפואים. ואתה תמיד אומר שגודל לא קובע את היכולת לעזור!"

"את צודקת," חייך ברק בגאווה. "בואו נמצא את ארס. הוא תמיד יודע מה לעשות במצבים כאלה, במיוחד עם הציוד המיוחד שלו לתנאי הקור."

הם מצאו את ארס במוסך החם שלו, מתקן את מערכת החימום של טרקטור השלג הזקן. כששמע על המצב, מיד הפסיק את עבודתו"

"יש לי בדיוק את מה שאנחנו צריכים," אמר ארס והלך לקצה המוסך המחומם. "הנה המגנט הענק החדש שבניתי, עם מערכת חימום מיוחדת נגד קפיאה. הוא יכול להרים אפילו משאית! אבל יש בעיה - הוא כבד מדי בשביל שאחד מאיתנו יוכל להזיז אותו לבד בשלג העמוק."

"אולי אני יכולה לעזור!" הציעה נצנצית. "אני קטנה וקלה מספיק כדי להחליק מתחת למלכודות הקרח של מחץ ולהגיע למתג ההפעלה של המגנט!"

"ואני יכולה להסיח את דעתו של מחץ," הוסיפה גבי. "הוא תמיד מתרגז כשאני מראה לו איך אני מחליקה יותר טוב ממנו על הקרח!

"מצוין!" קרא ארס. "ואני אדע איך לכוון את המגנט ולהפעיל את מערכת ההפשרה ברגע הנכון. ברק, אתה עם שרשראות השלג החזקות שלך תהיה אחראי על הובלת המגנט."

כשהגיעו לדרך הראשית, המצב היה גרוע מכפי שחשבו. מכוניות רבות החליקו על הקרח והיו תקועות, והמסמרים היו מפוזרים בכל מקום. מחץ עמד על גבעת קרח, צוחק בקול רם על המהומה שיצר, אדי קור עולים ממנוע החימום שלו.

"היי, מחץ!" קראה גבי בקול מתגרה. "שמעתי שאתה חושב שאתה הכי טוב בהחלקה על קרח. בוא נראה אם זה נכון!"

כצפוי, מחץ לא יכול היה לעמוד בפיתוי. הוא מיד התחיל לרדוף אחרי גבי, מחליק על הקרח ומתנשף אדי קור סמיכים.

בינתיים, נצנצית התגנבה בזהירות בין המסמרים ומלכודות הקרח. היא הייתה כל כך קטנה וזריזה שאפילו הפינגווינים הסקרנים בקושי הבחינו בה. כשהגיעה למתג של המגנט, קראה דרך הרוח הקפואה: "עכשיו, ארס!"

הסיפור קוצר מכיוון שיצא קצת ארוך לפה (: