רבי מאיר ורבי יהודה חלוקים בשאלה האם מותר למכור דבר המחובר לקרקע, כמו עץ, לנכרי, כאשר תנאי המכירה הוא שהנכרי יכרות את העץ בעצמו, או שמא יש לנתק את העץ מהקרקע לפני המכירה. מקור האיסור הוא באיסור למכור קרקע לנכרים בארץ ישראל, ואיסור זה מתרחב גם לכל דבר המחובר לקרקע. מקור האיסור הוא בפסוק בדברים ז:ב – "לֹא תְחָנֵם". מפסוק זה נלמדים גם שני איסורים נוספים – איסור לשבח נכרים ואיסור לתת להם מתנות חינם. גם ההלכות אלו נידונות – האם הן באמת אסורות? מובאות מקורות סותרים, אך הן מתבארות ומתיישבות.

האם המחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה נוגעת גם לאיסור למכור בעלי חיים לנכרים כאשר המכירה היא לצורך שחיטה?