בהמשך לסקירת הסגנונות השונים של הג'אז, הפעם יאיר ויוני משוחחים על אחד הסגנונות הכי חשובים - הביבופ. סגנון עצבני וקשוח להאזנה שלא לדבר על ריקודים. הביבופ טומן בחובו מחאה ותסכול של ציבור דפוק ומקופח. אך בניגוד לסגנונות מחאה אחרים שהיו פופולריים, האומנים של הביבופ בחרו דווקא להתנתק מהפופולריות של הסווינג ולהתמקד בנגינה ואלתור מורכבים על סף הבלתי נסבל. מתוך ההתרה של אילוצי הפופולריות, נולדו אפשרויות ביטוי ויצירה אומנותיות רבות ואפשר לומר שהביבופ הוא נקודת תפנית לטובה, במתן ההזדמנות לנגנים רבים להתבטאות מוזיקלית יוצאת דופן.

האזנה נעימה