פוליטיקאים הרוויחו ביושר את התחושה שלנו שהם לא תמיד נאמנים רק לאמת. במקרה של שר האוצר ויו"ר מפלגת הציונות הדתית, במקום שנקשיב לדברי הביקורת שלו על החרדים, תני פרנק מציע דווקא לשים לב לתקציבים שהוא מחלק להם

 דפנה טלמון בסך הכל רצתה ליהנות מכוס קפה הפוך במלון שבו התארחה בשבת בבוקר. היא ניגשה למכונת קפה קטנה ומטריפה - ומשם הדרך לסערה הייתה קצרה. האם יש דרך הלכתית לשמור על כשרות ועדיין לאפשר לאנשים לשתות אספרסו ממכונה במלון? רמז: כרגע זה עדיין תלוי בגוף מסוים, שלא ממש מעניין אותו למצוא לזה פיתרון

הוויכוח סביב הדחת גלי בהרב-מיארה בין ימין ושמאל דוחק את הנושא העקרוני ואת ההשלכות של מהלך כזה: התפקיד של היועמ"שית הוא להיות הסמכות העליונה של הייעוץ המשפטי בשירות הציבורי. הניסיון להדיח את בהרב-מיארה קשור גם בניסיון של שרים מסוימים להתנער מכבלי הייעוץ המשפטי ככלל - כדי שיוכלו לעשות ככל העולה על רוחם

אבל למלחמה הלא נכונה. כותרות העיתונים של המגזר הכריזו באותיות קידוש לבנה על "מלחמה" נגד הניסיון לגייס תלמידי ישיבות שמשתמטים משירות צבאי. הבעיה היחידה מבחינתם - אין להם באמת עם מה לאיים

ועוד בפרק: מה פתאום שמקצוענים יקבלו החלטות אם אפשר שגורמים פוליטיים יקבלו אותן?

הכנסת בפגרה וזה הזמן להציג את הצעות החוק ההזויות והציניות ביותר שהוגשו, שיגרמו לכם לתהות – "אשכרה הציעו את זה?!" אחרי הסיפור על ראש עיריית חולון ההורס, תני פרנק מוסיף פינה חדשה בפודקאסט ופותח עם הצעת החוק "להגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי"

אחרי שיולי אדלשטיין הודח מתפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון, בליכוד רצו למנות את ח"כ חנוך מילביצקי. באותו זמן החשדות נגדו עדיין לא פורסמו, והסיבה היחידה שהמהלך לא צלח היא שחוות דעת משפטית קבעה שאי אפשר למנות לראש הוועדה מישהו שאינו חבר קבוע בה. תני פרנק תוהה מה קורה פה בכלל

השרים החרדים התפטרו מתפקידם, אבל הקואליציה לא באמת בסכנה. התסריט הרי ידוע מראש: תקציב המדינה לשנת 2026 לא צפוי לעבור - ואז יהיה תאריך לבחירות. בינתיים כבר נפתח המירוץ לסיום, שבו כל מפלגה מוכרת לבייס שלה את הנרטיב שהוא רוצה לשמוע

שרי הממשלה אוהבים לדבר על מעמד הכנסת ועל רצון העם אבל דיון בכנסת על הנחת תפילין חשף את האמת - הם פשוט רוצים להחליש את הביקורת עליהם מצד הרשות המחוקקת ולפעול ללא פיקוח.

כשבני גנץ וח"כים שפועלים באופן דומה מבקשים מאיתנו לעבור "מהכרעה להסכמה", הם בעצם משאירים את המגרש לקואליציה, שלא מחויבת לכללי הנימוס . לפעמים, הממלכתיות מחייבת דווקא לקבל הכרעות ברורות - לטובת כולנו.

ועוד בפרק: קצת ביקורת בונה לרבנות

חבר הכנסת איימן עודה אמר אמנם דברים מקוממים ומכעיסים, אבל גם ח"כים אחרים מתבטאים לעתים באופנים קשים – אז מדוע דווקא אותו מנסים להדיח? תני פרנק מזהה כאן מגמה ברורה ומיידית. וכן - היא בהחלט קשורה לזה שהוא ערבי