מה מפתה בקעקוע המוחצן והנצחי, ומה פסול בכך? הסברו המקורי של רבי נתן מברסלב מפגיש אותנו עם הגישה הפוסט מודרנית, והפרדוקס בין "אמת" ל"אמונה", וההבנה כי לעיתים העוצמה השקטה שאינה זקוקה להחצנה, היא היא הדרך לאמת הפנימית והיציבה

רבי ישראל מסלנט והחזון איש, לקחו חלק בעיסוק המערבי בתת מודע ובכוח הדמיון, ורתמו אותו לתנועת המוסר, ולימוד התורה. מה נחשב לדמיון חיובי בחיי הדת? מהו הבטחון האמיתי? ומהו המתאם בין תכונות האופי, לבין ההישגים הקוגנטיביים שלנו? (התמונה מתוך ויקיפדיה)

עיון בכתיבתו ההגותית של החזון איש, מפגיש אותנו עם סוגיות פסיכולוגיות בחיי האדם המאמין: מהם התנאים הפסיכולוגיים הנדרשים לחווית האמונה? לאן אפשר לטוס בעידן הקורונה? מהי הדינמיקה הנפשית של האדם המאמין? ומה מתחולל במוחו של הנביא? (התמונה מתוך ויקיפדיה)

הגותם של המיסטיקנים הסופיים: ג'לאל א-דין רומי, ועבד אל קאדר אל-ג'ילאני, מפגישים אותנו עם שאלות יסוד בחייו הפנימיים של האדם המאמין: מיהו "האני האמתי"? מהם הטקסטים הדתיים הקדושים יותר? וכיצד העולם והזולת משקפים את המתחולל בנפשנו פנימה? בפרק זה נעיין בשאלות אלו כמו גם בשאלות נוספות, מתוך המקורות היהודיים בחסידות ובספרות המוסר, ונתור אחר מכנה משותף בין דתי, המתגלה ומבצבץ מתוך דברי ההוגים.

רבי אברהם בן הרמב"ם בדרכו הפרשנית הייחודית, ובתקנות שתיקן בנוגע לסדרי התפילה, מהווה דוגמא למי שהעז ללמוד תכנים והנהגות דתיות, מבני דת אחרת, מתוך הכרה בהשפעתן המבורכת בדרכי העבודה הרוחנית, וזאת יחד עם שלילתן של הנהגות ואמונות אותן הוא סירב ללמוד מן הנזירים הסופים. בכך הוא מאפשר להכיר בפן הפסיכולוגי של הדת הנותן מקום לעקרונות הנפשיים של האדם המאמין שהינם משותפים לבני דתות שונות.

רבי אברהם בן הרמב"ם שהגותו והנהגותיו נלקחו מהנזירים המוסלמים-הסופים, מציג מקרה מבחן בפסיכולוגיה של הדת, ממנו ניתן ללמוד על חסידות בכלל, ועל השפעות בין דתיות בפרט.

האמנם יתכן להיות יהודי מאמין, ובה בעת ללמוד עקרונות רוחניים ומיסטיים מבני דתות אחרות

סטואים ויהודים משוחחים על ניצול הזמן, ועל חיי נצח

האם יש בכלל "חיים ארוכים"? כמה מילים אפשר לומר בדקה? ומה אפשר ללמוד מחווית הזמן שיש לנו בזמן החלומות, על חיינו בעולם הזה

סטואים ויהודים משוחחים על ניצול הזמן, ועל חיי נצח. האם יש בכלל "חיים ארוכים"? כמה מילים אפשר לומר בדקה? ומה אפשר ללמוד מחווית הזמן של החלומות, על חיינו בעולם הזה?

סטואים ויהודים משוחחים על מהות הנפש, שאיפה לחיי נצח, וניצול הזמן: האם המוות בהכרח רע? ומיהו ה"אני" שימשיך להתקיים לאחר פרידת הנפש מהעולם ומהגוף?

מהם גבולות השפה? מה שגוי במונח הישראלי "ארוחת ששי"? וכיצד האמונה מאפשרת תפיסת זמן המתעלמת מזרימת הזמן הלינארית?

רבי נחמן מברסלב, ול. ויטגנשטיין משוחחים על משמעות האמונה בחיי האדם, ועל גבולות השפה והעולם