פרידה לתמיד, ]רידה של סוף הדרך, היא עניין קשה במיוחד. בסוף כולנו נגיע אל הבור, והשאלה הגדולה היא מה נעשה בדרך לשם? 
"המוות הוא כנראה ההמצאה האדירה ביותר של החיים" אמר סטיב ג'ובס והוסיף: "זמנכם קצוב, אז אל תבזבזו אותו בלחיות חיים של מישהו אחר".

 

אומרים שכסף מסובב ת'עולם, וכמו במקרים אחרים הקלישאה כנראה לא נוצרה במקרה.                                                                                        כאלה הם החיים בעולם חומרני -  הכסף הוא המפתח לחיים טובים, ובלעדיו קשה מאוד להתקיים. אנחנו הולכים לעבודה כדי שיהיה לנו מספיק כסף לקנות אוכל, בגדים, חינוך, בריאות, תרבות ועוד כל מיני, כי אחרי הכל האהבה לא משלמת את החשבונות.....

מאז הכ"ט בנובמבר '47, ערב ההחלטה באומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, מייחלים ישראלים רבים להכרת העולם, ביניהם לא מעט מוסיקאים ישראלים, שזכו להצלחה גם מעבר לים.

עוד מבראשית למדנו ש"לא טוב היות האדם לבדו". אז מה הפלא שמבדידות האנשים הופכים קשים, ורק מעטים יוצאים ממנה נשכרים?

ארזנו את עצמנו והרחקנו לארצות הברית של אמריקה, לתפוס שלכת אמיתית, בצהוב – חום - אדמדם, ולהשתאות מול יופיו של הטבע. 

 

התחנה האחרונה במסע העונות של הלב: האביב. העונה שמחברת בין החורף הקר לקיץ הלוהט. עונת מעבר קצרצרה, שיש הטוענים שכלל אינה קיימת במחוזותינו... 
"האביב הוא דרכו של הטבע לומר 'בואו נעשה מסיבה", אמר פעם רובין וויליאמס.  ובמסיבה, כמו במסיבה, הכל שמח יותר – הצבעים, הריחות, ההבטחה התלויה באוויר. הטבע מקיץ משנת החורף, ומשמח את כל היצורים החיים.  זה הזמן של העונה לאהוב.

החורף זו העונה שלי. נולדתי ביוני, אבל כנראה שבעסקי עונות, ממש כמו עם דשא, של השכן ירוק יותר. הפעם הלב לוקח אותנו אל החורף: הגשם הראשון, הרוחות המנשבות, הקרמבו, או סתם לסגור ערב עם כוס תה מול הטלוויזיה

כבר הסתיו עכשיו. קורא לנו לשוב הביתה, אל עצמנו, אל מי שאנחנו.

ללב, ממש כמו לטבע, יש לפחות ארבע עונות, וזו סיבה מצוינת להתאהב מחדש בכל אחת מהן. עכשיו קיץ

ישראל שקועה עד צוואר במלחמה מול החמאס בעזה.                                                                                                                                              מלחמה שתפסה אותנו לא מוכנים – כאילו שיש בכלל דרך להיות מוכן למלחמה.