הרב בשיעור זה עוסק בפסק ההלכה של ביעור פירות שביעית (הנושא בו הרב עסק בשיעור הקודם). האם ההלכה כשיטת הרמב"ם שאמר שביעור הפירות זה ממש ביעור, או שההלכה כהרמב"ן שאמר שהביעור הוא הפקרת הפירות?

המהר"י קורקוס כותב שלשיטת הרמב"ן הביעור מאוד נח. לא צריך ממש להבעיר את הפירות. מספיק להפקיר. לכן, המהר"י קורקוס אומר שבגלל שיש היום עוני ניתן לסמוך על שיטת הרמב"ן, ולא ממש להבעיר. המהר"י קורקוס מסביר איך אפשר להפקיר מבלי שיהיה הפסד כספי לחקלאי. בשיטה זו נוקט גם המהר"ם בן חביב, וכן ר' יוסף קארו.

לעומת זאת, החיי אדם סובר כשיטת הרמב"ם. צריך ממש לכלות את הפירות. בצורה זו, מקיימים את המצווה בצורה המהודרת ביותר. בכל זאת, בשעת הדחק אפשר לסמוך על שיטת הרמב"ן.

הרב קוק בכל זאת נוקט בשיטת הרמב"ן.