אמיתי בליץ הוא מ"פ א' בגדחה"ן 9227, ואת הפרק הזה הקלטנו במארון א־ראס, על אדמת לבנון, תוך כדי הסבב השישי (!) של הפלוגה במלחמה.

דיברנו על הדרך שעשה ממ"מ למ"פ במהלך המלחמה, ועל הדרך שעשתה הפלוגה יחד איתו - מהכישלון בצפון בתחילת המלחמה, דרך ההצלחות בעזה שבנו את הפלוגה מחדש, הלחימה ב"קצה החץ הכחול" בתמרון בלבנון וההצלחות שם, סבב נוסף בעזה, ועד הלחימה בקיץ 2026 בלבנון - כשהפלוגה נמצאת במוטיבציית שיא.

דיברנו גם על המחירים שמאחורי שישה סבבי לחימה: הקושי בחיי המשפחה, הניסיון לשלב את המילואים עם קריירה ועסק עצמאי,ואפילו קורס מ"פים שאמיתי הצליח להשלים תוך כדי המלחמה.

זהו סיפורה של פלוגה א' - על פלוגה שנבנתה תוך כדי מלחמה, על מפקד שצמח יחד איתה, ועל המחויבות להמשיך ולהתייצב, פעםאחר פעם, גם כשהמחירים הולכים ומצטברים. כי במלחמה, לפעמים, פשוט אי אפשר להגיד לא.

בתחילת המלחמה היה עמוס בירח דבש בארצות הברית, כששירת כמ"פ חרמש בגדוד 9232. במהלך המלחמה הוא הפך לאבא,ובהמשך עבר לתפקיד קצין האג"ם של הגדוד.

הקלטנו את הפרק עם סיום סבב לחימה נוסף בגזרת לבנון - בדיוק עשרים שנה לאחר מלחמת לבנון השנייה, שבה נלחם עמוס כלוחםבחטיבת הנח"ל.

חזרנו איתו לימי המלחמה, לשינויים האישיים והמשפחתיים שעברו עליו ולהשפעה שיש להם על תפיסת הפיקוד והאחריות. דיברנו על המעבר מפיקוד על פלוגה לתפקיד קצין אג"ם, ועל האירוע הקשה בעזה שבו נפל עידו אביב הי"ד - והעיבוד שעשו בעקבותיו.

זהו פרק על התבגרות בתוך מלחמה, על המעבר בין תפקידים ובין תחנות החיים, ועל ההבנה שגם כשהחיים משתנים - יש דברים שלאמפסיקים לשמור עליהם.

בקיץ 2006 יובל ומנש היו מ"פ וסמ"פ בחטיבה. כיום, 20 שנים אחרי, הם מנל"חים בחטיבה.

חזרנו איתם לימי הלחימה במלחמת לבנון השנייה: לקרב הגבורה של הפלוגה, לפגיעת הנ"ט בטנק של יובל שבה נהרג נהגו, אלון סמוכה הי"ד, ולפציעתו הקשה של מנש לאחר שהטנק שלו נפגע גם.

שוחחנו על המלחמה הנוכחית, על הלחימה וההצלחות הגדולות של החטיבה כיום, בדיוק 20 שנים לאחר מכן, בגזרת בינת ג'בל בלבנון,ועל התחושה המיוחדת לסגור מעגל ולחזור לאותם מקומות.

זהו פרק על זיכרון ועל המשכיות, על מפקדים שחזרו אל אותה זירה, ועל חטיבה שידעה להפוך את כאב העבר לעוצמה של ההווה.

פרק 49 – דניאל שמאילוב, "הבנתי ששם צריך אותי"

דניאל היא סמפ"מית של גדוד 9232, שהגיעה לראשונה למילואים ב 7.10, עם פרוץ המלחמה.

שמענו על הימים הראשונים של המלחמה, על המעבר מסדיר למילואים, על היותה אישה בסביבה גדודית שרובה גברית, ועל משמעות התפקיד - בשגרה ובחירום.

דיברנו על השיירות בעזה ועל רגעי המתח והפחד, ועל המחירים שהמילואים גובים ממנה - בלימודים, בקריירה, ובזוגיות - ועל ההחלטהלהמשיך ולהתייצב למרות הכל.

זהו פרק על אחריות ועל שליחות, על המקום שבו הצורך הלאומי פוגש את החיים האישיים, והבחירה להיות במקום שבו הכי צריכים אותך.

שמעון הקר הוא קצין החימוש של גדוד 9232, ובאזרחות שוטר.

בפרק הזה שמענו ממנו על הימ"ח - איך הוא נראה לפני 7 באוקטובר, ואיך נראה המירוץ המטורף שאחריו כדי להביא את הטנקים לכשירות בזמן למלחמה. דיברנו על האחריות שנפלה על מחלקת החימוש, שמצאה את עצמה מתחזקת את הטנקים של האוגדה כולה, ועל העבודה שמתרחשת מאחורי הקלעים כדי לאפשר לכוחות להמשיך להילחם.

שוחחנו גם על "המבצע הרטוב" שנצרב אצלם מהסבב הראשון ברמת הגולן, ועל הרגע החריג שבו מצאו את עצמם עמוק בתוך השטח הסורי, במבצע חילוץ שממנו רואים את ישראל מזווית אחרת לגמרי. שמעון סיפר גם על החיבור האישי שלו למילואים - כמי שנקרא על שם דודו, שנהרג במלחמת יום הכיפורים וקיבל את עיטור המופת - ועל התחושה שהוא ממשיך שרשרת של שליחות ואחריות.

זהו פרק על האנשים שמחזיקים את הפלדה בחיים, ועל המשמעות של שירות שלא תמיד נמצא בקדמת הבמה - אבל בלעדיו שום טנק לאנוסע קדימה.

בנימין הוא מ"מ בפלוגה ד', פלוגת החי"ר של גדוד 8108, ובאזרחות עובד עם נוער בסיכון. במהלך המלחמה הוא מצא את עצמו יוצא גם לקורס קצינים.

שוחחנו על הדרך שעשה בחטיבה, על הכניסה לעזה ועל מה שאמר לחיילים שלו רגע לפני שנכנסו, ועל התחושות שאיתן יצאו מהסבב הראשון. המשכנו עם משבר הזהות שפלוגה ד' חוותה במהלך המלחמה, מה הוביל אותו לצאת לקורס קצינים דווקא תוך כדי הלחימה, ומה קשה יותר - להוביל לוחמים בשדה הקרב או להיות בבית עם הילדים.

דיברנו על הרוח הגדולה שיש בעם שלנו, על הקווים המקבילים בין הובלת לוחמים לבין העבודה עם נוער בסיכון, ועל החשיבות להבין שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר. וגם - למה לפעמים יש פער כל כך גדול בין מה שלוחם חווה במלחמה לבין מה שהעורף חווה בבית.

זהו סיפורו של בנימין, אבל גם סיפורה של פלוגה ד' - על אחריות, מנהיגות, ועוצמה גדולה שנחשפת דווקא ברגעים הקשים ביותר.

פרק מיוחד ליום הזיכרון, שנת 2026.

נחום ומינה זרחי הם הוריו של צור זרחי, שנפל במלחמת לבנון השנייה. בועז שוורץ היה מפקדו של צור, כמ"פ פלוגה ז' בגדוד 8112.

בפרק הזה נאספנו לשמוע על דמותו של צור - בן למשפחה שורשית, שכבר ידעה אובדן עם פטירת אחותו טל חמש שנים קודם לכן. דיברנו על הרגע שבו הגיעה הבשורה, ועל החיים שאחריה - מה מאפשר להמשיך, ומה נותן כוח לרצות להמשיך.

נגענו במשמעות של "בן ממשיך" במשק ובחשיבות הקשר עם חבריו של צור. דיברנו על המפגשים לזכרו, על הקשר בין נחום לצור, ועל הטנק החורש שמוצב ליד הבית - סמל לזיכרון שנשאר קרוב, תחת העין.

ולבסוף, על הבחירה לרשום גם את שמות הבנות על קברו של צור - כסיפור משפחתי אחד, שלא נקטע.

זהו פרק על כאב עמוק ועל שורשים שלא נעקרים, על זיכרון שנשאר חי, ועל הבחירה היום-יומית להמשיך לחיות.

אייל לוקר הוא מילואימניק ותיק, כיום סמ״פ של פלוגת הפת״ן בחטיבה. ב־7 באוקטובר איבד אייל את בנו, אורי לוקר הי״ד, שנפל בקרב גבורה בזיקים.

בפרק הזה דיברנו על פלוגת הפת״ן ועל החש״לים – חוליות השליטה – ואיך היחידה הזו קמה והתעצבה במהלך המלחמה. שמענו על הקרב שבו אורי נלחם עד הכדור האחרון, על הבשורה הנוראה, ועל ההחלטה לחזור למילואים ולהיכנס לעזה, לא לפני שהפלוגה עורכת מסדר כבודבמקום שבו אורי וחבריו נפלו.

דיברנו גם על מה יש במילואים שמושך אנשים לחזור שוב ושוב – על תחושת השייכות, על האנשים שסביבך, ועל הסיבה שבגללה אייל רואה שליחות גם בהפצת הסיפור של אורי. שמענו גם איך הצליח להגשים חלום אישי – להעניק את הכומתה האדומה שלו לאחד מילדיו בגבעת התחמושת – ואיך בסופו של דבר גם תמיר הגיע לפלוגת הפת״ן של החטיבה.

זהו פרק על כאב וזיכרון, ועל אדם שלא רק אומר שעניין המילואים הוא בדמו – אלא שילם את המחיר הכבד מכל.

בפרק הזה (השני מבין השניים) אנחנו מדברים על המשמעות, אחרי שבחלק הקודם דיברנו על האובדן ועל ההחלטה לחזור להילחם.

על העלייה בדרגה של איתמר והכניסה לתפקיד מ״פ - ועל האחריות שמתרחבת ברגע אחד. על הפרויקט של מדינת ישראל שנהפך לאישי עבור חגי. דיברנו על הרוח שנולדת מתוך כאב, על המקום של האחים השכולים, ועל החשיבות של לראות באמת את החיילים שמולך. שמענו גם למה איתמר קרא לבתו - שנולדה שנה אחרי נפילת יהונתן - בשם קשת.

העמדה הערכית של גיוס לצבא, ועל האמונה של חגי שהמלחמה הזו היא פסגה - שתקרין על החיים של כל מי שנלחם שם.

זהו פרק על אחריות, על אמונה, ועל בחירה להמשיך - כשעם שלם מונח על הכתפיים.

אבא ובן.
איתמר - מ״פ ב׳ בגדוד 8108, שבתחילת המלחמה היה סמ״פ.
וחגי - אבא שלו.

במהלך המלחמה נהרג יהונתן לובר הי״ד - הבן והאח.
ובתוך האובדן הבלתי נתפס, איתמר חזר להילחם.

בפרק הזה (הראשון מבין שניים) אנחנו מדברים על יהונתן - על הדמות, על הרוח.על הרגע שבו חגי ואיתמר קיבלו את הבשורה הנוראה. על איך ישנים בלילה כשארבעה ילדים נלחמים בעזה. ועל ההחלטהלחזור לקרב אחרי טרגדיה כזו. איך בכלל מקבלים החלטה כזו?
והאם לחזור לסבב נוסף, אחרי שהאש קצת שככה - זה קשה יותר?

זהו פרק על משפחה, על כאב עצום, על המשימה הגדולה שלנו - ועל המקום שהם בחרו להיות בו, גם כשהלב נשבר.