הנה הפרק השלישי לסדרת הפודקאסט לזכרו של רועי היקר שלנו,
בפרק הנוכחי זכיתי לפגוש שלושה מחברי הילדות של רועי, השלושה הקרובים ביותר:
הם חבורה של חמישה שאיבדו את קונטס שנהרג בתאונת עבודה בעת עבודתו בעמותה לטובת הצלת חיים ואת רועי שלנו שנהרג ב7.10.
בפרק למדתי על מהי עוצמה של חברות, על איפה חברות נמדדת, על להגיד את האמת הכואבת, על להתלהב כמו אידיוט מכל שטות עם החברים שלך ועל כמה הדברים הקטנים הם הדברים הגדולים באמת.
הפרק נותן לנו גם מעט הבנה של החברות בתוך השכול, על הקשרים עם המשפחות של החברים, על האתגר של לאבד שני חברי ילדות ועל הקשר שקיים לאחר מכן.
כותב את זה וכאוב מאוד תוך כדי..
״ובשינוי אווירה״ כמו שאמר קצובס ברגע קשה בפרק:
אחד המשפטי מפתח שלקחתי מהפרק היה משפט נדוש אך עם חידוד שעושה הבדל גדול:
חברים זה עניין של סדרי עדיפויות ואנחנו גם צריכים אחד את השני, אז אם אנחנו רוצים בדגש על הרוצים אז צריך להשקיע ולמצוא את הזמן אחד עבור השני.
הרצון - להיות קרוב לחברייך.
למדתי גם בפרק על כמה הדברים הקטנים הם החשובים וכמה הנוסטלגיה האהובה שלנו היא על הדברים הקטנים:
על לילות פשוטים שמלאים באלכוהול, ריקודים וצחוק וגם נפילות לבריכה.
על שיחות עמוקות, על שיחות קשות, על שיחות חשובות.
על שיחות טלפון יומיומיות ועל ההתקדמות של כל אחד.
וכמה שוב נגרי שלנו האהוב, היה אדם פשוט שאהב את הבריות ועשה את זה עם לב פתוח וענק שכולם הרגישו שהוא פשוט היה החבר הכי טוב שלהם.
שהוא היה מדביק את כולם בהתלהבות שלו,
בבטחון שלו ובתחושת בטחון שנתן לסובביו תמיד,
וביכולת ובאמונה שלו לעשות את מה שנכון גם אם הוא קשה או מפחיד, כל פעם מחדש.
עלה בי כל כך - ״ספר לי מי החברים שלך ואני אגיד לך מי אתה״
כל אחד מהם הזכיר לי צבע אחר של נגרי - המצחיק, המפוקס, החד, האכפתי, השטותניק ועוד כל כך הרבה צבעים בזמן שישבנו לפני הפרק ותוך כדי הפרק עצמו.
מה שבטוח היה לראות זה חבורת אנשים מלאי אהבת אדם ואותנטיות.
שנותנים פרק בצבע אחר, הומוריסטי מצד אחד קשה וכואב מהצד השני וגם את כל מה שבין לבין.
מספר נקודות שהתקשרו לי היה בהקשר לפרק הראשון שביצעתי עם ההורים של רועי לקשר ישיר לבטחון העצמי שהיה לו:
הוא צבר אותו יותר ויותר במרוצת השנים עם ההצלחות, ההתמודדות עם כשלונות והעשייה של הדבר הנכון גם אם הוא קשה או מפחיד.
והוא קיבל אותו בעוצמה רבה, כך החברים זוכרים בעוגן החזק שהגיע לו מבית.
ראיתי פעם משפט שמאוד התחבר לי כאן:
"רק עץ ששורשיו נטועים עמוק באדמה. יכול להרשות לעצמו להיכנע לרוח. ועדיין, להרגיש מולה עץ חזק מלא עוצמה"
זה מבחינתי נגרי, שורשים חזקים באדמה ואז הוא אפשר לעצמו לפרוח בעוצמות הכל כך לא הגיוניות שהוא היה חי בהן.
פרק שממלא את הנשמה ברצון לחברות טובה, לפשטות, לאהבת אדם ובמחשבה עמוקה על השקעה וטיפוח בשורשים שלך ושלך עם הקרובים אלייך.
חברים יקרים אשמח לכל פידבק שלכם איך לעשות, להנחות, לשאול ולהוביל כך שהפרקים יהיו איכותיים ומעניינים יותר.
