את הסיפור המיוחד של היום קיבלנו מדורון ומתן זיו, אחיות חמודות שאוהבות לעזור ולעשות מעשים טובים 🍬🍬

תודה לכן, מקווים שתהנו 🤗

תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:

https://www.instagram.com/kaden_and_tommy

לערוץ היוטיוב שלנו:

https://youtube.com/@kaden_tommy?si=02k5I9pGRLervSkU

לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:

https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור כפי שיצא מהבוט:

בפרדס חנה, בעיירה עטורת פרדסים ושבילים מוצלים, גרו שתי אחיות – דורון ומתן. דורון הייתה האחות הגדולה: אחראית, סבלנית, ותמיד עם חיוך בעיניים. מתן, האחות הקטנה, הייתה שובבה, סקרנית, ומלאת אהבה לעולם. שתיהן אהבו כלבים – אהבה אמיתית, מהסוג שגורמת להן לעצור כל טיול רק כדי ללטף גור חולף. אבל יותר מהכול, הן אהבו לעשות מעשים טובים.

בוקר אחד, עם זריחת השמש שמרקדת בין עצי ההדרים, יצאו דורון ומתן מהבית עם תיק קטן, בקבוק מים, וכמה חטיפים לכלבים. הן החליטו להקדיש את היום לעשיית טוב – פשוט כי זה מה שעושה להן טוב בלב.

הן התחילו את המסע בשביל העפר שמוביל למרכז היישוב. על יד הצרכנייה, הבחינו באישה מבוגרת מתקשה להרים שקית תפוחים שנקרעה. דורון ניגשה אליה מיד, מתן שלפה שקית רזרבית מתיקה, ושתיהן עזרו לאישה להעביר את הקניות לסל שלה. "תבורכו, ילדות יקרות," חייכה אליהן. הן הנהנו, שמחות שכבר הצליחו לפתוח את היום עם חיוך של מישהו אחר.

בהמשך הדרך, ליד הגינה הקהילתית, הבחינו בכלב קטן ורטוב יושב לבדו מתחת לספסל. הוא רעד מקור, ונדמה היה שאבד. מתן התקרבה אליו באטיות, הושיטה יד עם חטיף. הכלב התקרב בזהירות, ובעיניו נראתה תחינה שקטה. דורון בדקה אם יש לו קולר – לא היה. הן עטפו אותו במגבת שהביאו מהבית במיוחד למקרה כזה, והלכו איתו למרכז הווטרינרי המקומי, שם וידאו שהוא בריא. אחר כך פרסמו תמונה שלו בקבוצת פייסבוק של תושבי פרדס חנה. כעבור שעה קיבלו טלפון נרגש – זו הייתה המשפחה של הכלב, שחיפשה אותו מאז אתמול. הפגישה המחודשת הייתה מרגשת, והבעלים חיבקו את דורון ומתן בהכרת תודה.

אחרי הצהריים הן עברו ליד בית הקפה המקומי, שם פגשו את יהונתן, הבעלים, שעמד מתוסכל מול ערמה של כיסאות שביקש לסדר. הוא ניסה לבדו להזיז הכול לקראת הופעה בערב. בלי להסס, דורון הציעה עזרה, ומתן כבר התחילה להרים כסאות. יחד, תוך צחוק ושירים, הן סידרו את כל הרחבה בזמן שיא. יהונתן הודה להן והציע עוגיות מתוצרת בית. הן לקחו רק אחת כל אחת – "כי יש עוד מה להספיק היום," אמרה דורון בקריצה.

בערב, בדרכן חזרה הביתה, חלפו ליד בית קטן שמולו עמד ילד קטן, בוכה. הן עצרו מיד. מתברר שהוא איבד את הדרך הביתה אחרי שהלך לבדו לגן השעשועים. דורון שאלה בעדינות לשמו, מתן הוציאה סוכריה מהתיק כדי להרגיע אותו, ויחד ליוו אותו הביתה, תוך שהן משוחחות איתו בעדינות כדי להפיג את הפחד. כשדלת הבית נפתחה, האם חיבקה אותו חזק וחייכה לשתיים: "אתן מלאכיות אמיתיות."

כשהשמש שקעה והצבעים האדומים נשפכו על רחובות פרדס חנה, חזרו דורון ומתן הביתה עייפות אך מאושרות. הן התיישבו בגינה, שותות לימונדה קרה. "זה היה היום הכי טוב שהיה לי מזה הרבה זמן," אמרה מתן. דורון הנהנה. "העולם קצת יותר טוב היום, בזכותנו."

ושוב הכל חזר לשקט של ערב בפרדס חנה, עם ניחוחות הדרים ורוח קלה שמלטפת את העלים – והשקט הזה, ידע לספר סיפור של יום אחד מלא טוב.