כולנו מכירים את השמן שנותר בנרות החנוכה לאחר שנכבית החנוכיה, אך מה דינו? הטור פוסק שאת השמן הנותר מהדלקת החנוכיה בסוף היום השמיני יש לשרוף, היות והוא הוקצה להיות תשמיש מצווה ואסור להשתמש בו לשימוש אחר. אך במקום אחר הטור פוסק שמשעברה חצי שעה מהדלקת החנוכיה - דווקא מותר יהיה להשתמש בנרות. איך שתי הפסיקות הללו מסתדרות האחת עם השנייה? כיצד בדיוק מחשבתו של האדם לפני ההדלקה משפיעה על הדין של השמן הנותר? ואיך בדיוק כל הדינים והפרטים הקטנים שבהדלקת החנוכיה יכולים ללמד אותנו על המשמעות של חג החנוכה?