במשנה שהובאה בסוגייתנו מבואר שאין מעכבים את התינוקות מלתקוע בראש השנה, אע"פ שיש בתקיעת שופר משום שבות, ופירש רש"י (ד"ס לין מעכנין), שהטעם שאין בית דין מונעים אותם מלתקוע הוא משום שצריכים לחנכם במצוות.

והנה נחלקו הראשונים על מי מוטל דין חינוך, שיטת הר"י בתוספות (מזל כס: ד"ס כנו) וכן הביא תוספות ישנים (יומל פג. ד"ר בן) בשם רבו [ובתרומת הדשן (סי' לד) הגירסא ר"י], שאין מצות חינוך מוטלת אלא על האב בלבד, ואין חובה לבי"ד לכוף את הקטן לקיים המצוות. אך דעת התוספות (שס) ור' אליעזר ממיץ המובא בתוספות ישנים (יומס סס) שגם בית דין מצווים לכוף קטן לקיים המצוות, וכן משמע מדברי רש"י כאן. ובתרומת הדשן (שס) דן במצות חינוך לסוכה, שזמן חיוב חינוך הוא משאינו צריך לאמו כמבואר בסוכה (כס.), וקטן שאין לו אב אלא אם יש לדון לפוטרו כיון שיש ראשונים הסוברים שאין מצות חינוך מוטלת אלא על האב, ולדעתם קטן שאין לו אב אין כלל מצוה לחנכו, ודן אם יש לסמוך על שיטות אלו ולפטרו מן הסוכה, ומסיק שאין לסמוך על זה וחייבים לחנכו במצוות. ולהלכה פסק השו"ע (לו"ס סי' סמג ס"ס) כשיטת ר"י שאין מצות חינוך אלא על האב, וכמו שביאר בדבריו המשנה ברורה (סס סק"ח). אבל הרמ"א (שס) הביא דעת החולקים וסוברים שגם על בי"ד מוטל לחנכו. ועיין במשנה ברורה (סס סק"ז) שהביא מה שפסק החיי אדם (כלל סו ס"ג) שבאיסור דאורייתא יש לחוש לדעת המחמירים. ויש שדייקו מלשון התרומת הדשן שמצות חינוך מוטלת גם על האם כמו האב, ורק

כשאין אב ואם, דעת השו"ע שלא שייך מצות חינוך [ראה באליה רבה (סי' סרס סק"ד)

ובמחצית השקל (סי' סמג סק"ל) ובמשנה ברורה (סס סק"ג)].