גבי אומרת שכמו שהתגרשה כך גם יכלה להמשיך לחיות עם מי שהיה בן זוגה כל החיים. אלו יכלו להיות חיים "בסדר", ללא ריבים, עם חברות ומשפחתיות טובה, אבל בזכות האומץ שהיה לה להתגרש, וכן, גם בזכות זה שהיא בחרה לשים את עצמה במרכז, היא התעוררה על החיים של עצמה וחיה אותם בהנאה רבה יותר באופן משמעותי.

אז היכן טובת הילדים? איך שומרים עליה בקנאות לצד הרצון להיטיב עם עצמינו, ולהיות גם נשים (או גברים) ולא רק הורים?

ניסינו לתת תשובות על השאלות האלה. אני חושבת שעל כל המורכבות שבהן, גם הצלחנו במידה מסויימת.

דיברנו גם על נסטינג ופרידה הדרגתית.

דיברנו גם על שיח פתוח עם ילדים, ומתי הוא כבר לא.

דיברנו על דייטים ועל "להתפס" על ידי הילדים או כמעט להתפס.

דיברנו גם על שובע מעולם הדייטים ועל כמיהה לקשר רציני ועמוק