אם עבד משמש כתשלום ייעודי להלוואה והאדון משחרר את העבד, אין לעבד אחריות כלפי הנושה. אולם הרבנים הנהיגו תקנה והכריחו את האדון לשחררו. כדי לפצות את הנושה, העבד כותב שטר חוב על ערכו. רבן שמעון בן גמליאל סבור שהמשחרר את העבד כותב את שטר החוב. רב ועולא מסבירים כל אחד את המקרה הזה אחרת. איזה אדון שחרר את העבד, איזה אדון צריך לשחרר את העבד לפי התקנה ומי כותב את שטר החוב לפי הרשב"ג? מה מטרת התקנה ומה שורש הוויכוח בין תנא קמא ורשב"ג? אם ייעד שדה להחזר והלוואה והשדה ניזוק, האם הנושה יכול לגבות מרכוש אחר של החייב? במה זה תלוי? אם עבד משוחרר למחצה, בית שמאי ובית הלל חלוקים אם הבעלים צריך לשחרר את חציו השני. בסופו של דבר, בית שמאי משכנעים את בית הלל שצריך לשחרר את העבד כדי לאפשר לו לשאת אשה כדי שיוכל לקיים את מצוות פריה ורביה. האם אפשר לשחרר עבד חלקית? יש ויכוח בין רבי וחכמים האם זה עובד. רבה ורב יוסף חלוקים בשאלה האם המחלוקת מתייחסת רק לעבד המשוחרר על ידי שטר או גם על ידי כסף.