חכמים תקנו תקנה שאם גבר מגרש את אשתו מחמת חשדות להתנהגותה המופקרת או מחמת נדר שנדרה, אינו יכול להינשא לה בשנית. ישנן שתי סיבות שונות לתקנה. התנאים חלוקים לגבי אילו סוגי נדרים מתייחסים כאן. יש מחלוקת תנאים לגבי גבר המגרש את אשתו בגלל שהיא איילונית (לא מגיעה לבגרות פיזית), האם הוא יכול להתחתן איתה בשנית? נראה שדעתם של התנאים כאן סותרים את דעתם במשנה הקודמת והאמוראים מנסים לפתור סתירות אלו. המשנה פוסקת שאין אנו פודים מי שמוכר את עצמו או את בנו לאינם יהודים. אבל אנחנו כן פודים את הבנים לאחר מות אביהם. רב אסי מגביל את החלק הראשון של המשנה ומובא סיפור לתמוך בפסיקתו.