גיימפוד

אהלן, כאן עידן מחדר העריכה. רגע לפני שהפרק עצמו מתחיל, יש לנו בקשה מכם, המאזינים והמאזינות. הפרק הזה הוא פרק רגיל של גיימפוד, אבל עם שני חידושים. אחד מהם הוא פינה חדשה, הפינה מופיעה ממש בסוף הפרק. והשני הוא תמלול של הפרק, שמופיע בפוסט של הפרק באתר שלנו וגם ככתוביות בפרק ביוטיוב.
אנחנו תכל'ס נשמח לשמוע מה אתם חושבים וחושבות על החידושים האלה. אם אתם בעדם, אם הביצוע טוב, אם יש איפה לשפר וכאלה.
אפשר להגיב באתר, בפייסבוק, ביוטיוב או תכל'ס בכל מקום שנוח לכם ושמישהו איתנו יכול לקרוא. אז, כאילו, נגיד, לא בקבוצת וואטסאפ המשפחתית שלכם או משהו כזה.
אה ואם אני כבר כאן אז תעשו לייק וסבסקרייב. זה מה שכולם עושים, מסתבר, ותנו לנו חמישה כוכבים בכל מקום שרק בא לכם אבל בעיקר באפל פודקאסטס.
יאללה, האזנה נעימה.
אני רק אציין שזיירמן שלח לי הודעה לבינתיים שטעינו והפרק האחרון שהשתתפתי בו 295 לא 296.
אוקיי אז צריך להבין את מקור הטעות ולהתעמק בה. בוא נבלה את השעה הבאה ולהבין למה טעינו. נתחיל את הפרק בתיקון
מה שאמרנו לפני ההקלטה ולא יהיה בפרק ואין לו שום רקורד בשום מקום אבל בגלל שאנחנו כאלה נאמנים לאמת אנחנו חייבים להגיד את זה.
בדיוק. היי. ללא ספקת התגעגעתי.
ברוכים הבאים לגיימפוד, הפודקאסט של בלוג המשחקים גיימפאד, פרק 344.
אני עופר שוורץ ואיתי גיא ביטון, עידן דקל, שחר גרעין. גרעין? כן, זה השם משפחה שלו. מה, לא גרין? אני שואל מתוך עניין לא מתוך פקפוק, אני סומך עליו שהוא יודע מה הוא אומר.
גרעין? איזה מין שם זה? זה איך זה מאויית, עם עין? עם עין, כמו גרעין של אבטיח. יש לזה סיפור ציוני ורומנטי שקשור לעלייה של סבא שלי.
א-הא. הוא עברתאת זה ממה? מה מאיזה הוא? אני לא יודע מה היה השם המקורי, זה לא עברות.
גרעין זה המילה הראשונה שהוא יודע בעברית כי הוא עלה כחלק מגרעין שהקים קיבוץ, ואז הוא הקים איזה שלושה קיבוצים בישראל. אה, ממש ממש ציוני. לקח ממש כזה שלוש רמות קדימה. מחמאות! אתם רואים איך הוספתי עניין לפודקאסט ע"י השאלה? כן קצת לור.
קצת לור על שחר. בשביל זה אני פה, יום טוב לכולם אני הייתי גיא. ביי גיא. ביי גיא. היה שווה לעשות קאמבק. אז מדברים על דברים מה עושים? כן על דברים ספציפיים מסוגה מסוימת. כן, למי שלא זוכר, לא מאשים אתכם. אנחנו בדקנו והפרק האחרון שגיא השתתף הוא היה פרק 295 לפני כמעט בדיוק שנתיים אז וולקאם בק. תודה רבה.
אתם רוצים שאני אעדכן אתכם בכל מה שקרה? אם אפשר בהכל אז כן. כל מה ששיחקת מאז. רשימה מלאה של כל המשחקים ששיחקת. וואו. אפשר משפט אחד על כל משחק? אלוהים. אוקיי. נוותר הפעם אבל אולי נעשה פרק ספיישל: גיא. סבבה. השנים האבודות. לגמרי. גיא, שנתיים אבודות.
זה כמו שבאמצע העונה פתאום יש לך פרק פלשבק לכל מה שקרה ואתה אומר "אה עכשיו מבין למה הוא התנהג ככה בפרק."
זה גם יופי של שם למשחק הרפתקאות פלייסטיישן 2: Guy: The Lost Years.
אוקיי אז כדי לחגוג את שובו של גיא בוא נשמור את מה שיש לו להגיד לעוד חמישים דקות מעכשיו.
שחר, מה אתה שיחקת? אני שחקתי בכמה וכמה משחקים. אני יכול לדבר על חלקם. הראשון אני לא אגיד המון כי כבר דיברנו עליו פה זה מיני שוט אדבנצ'רס.
מיני שוט אפוסטרופי מסיבה כלשהי אדבנצ'רס. כן, חיכיתי שתגיד את זה. שעופר דיבר עליו לא מעט ומאוד המליץ.
שיחקתי בו נהניתי מאוד עד כדי התמכרתי ולא הצלחתי לעזוב אותו. מדהים שהוא פותח על ידי שני אנשים.
כל כך הרבה החלטות חכמות. השילוב של זלדה ובולט הל עובד יותר טוב ממה שיכלתי לדמיין. יופי של דבר, מאוד מאוד מומלץ, עולה 50 שקלים.
רוצו לשחק, מצוין לסטים דק.
כן ואין לי סטים דק הוא נראה ממש מצוין לסטים דק. יש אותו רק בסטים, אין אותו לסוויץ' לצערי. משחק נוסף ששיחקתי הוא משחק בשם Flock.
פלוק הוא משחק איסוף יצורים מאוד חמוד שפותח על ידי צוות אינדי קטן על האנריל אנג'ין 5.
יש לו סגנון גרפי לא בהכרח מינימליסטי אבל מאוד חובבני, בקטע סביר, בקטע נחמד, בקטע מקסים. הכל מרגיש מאוד קלאודי וקצת כמו Dreams אבל לא בקטע רע/ הזכרתי את Dreams בעבר בקטע רע.
לי הוא נראה, ראיתי כאילו טריילרים וזה, הוא נראה באמצע בין Flower ופוקימון.
אז השילוב הזה הוא תיאור יפה מאוד. באמת מרחפים בו, בעצם משחקים דמות שרוכבת על ציפור ענקית.
ומה שעושים במשחק, הצורה שמשחקים בו זה מרחפים מעל גאיות וגבעות ומעל ביצות ובתוך
ג'ונגלים, ולאט לאט אוספים יצורים. והאופן שבו אוספים זה לא כמו בפוקימון, לא דרך
הפעלת אלימות, אלא דרך לשיר להם את השיר שהם אוהבים, ועל ידי לגלות איפה הם אוהבים לשבת ואיך הם אוהבים להתחבא.
יש כמה יצורים ספציפיים שהדרך להשיג אותם או לאסוף אותם או למצוא אותם היא הרבה יותר מורכבת
וצריך לעשות סדרת משימות ספציפית כדי לגלות אותם, אבל רוב היצורים הם פשוט שם בטבע. אם אתם מגיעים בזמן הנכון או למקום הנכון אתם יכולים
למצוא אותם. אתם אוספים אוסף משרוקיות, ברגע שאתם אוספים את המשרוקית הנכונה אז אפשר יהיה לאסוף את היצור. כל משרוקית בעצם מאפשרת לך
לקרוא יצור ממשפחה מסוימת. יש שלל משפחות בעולם הזה וכאשר אתה שורק להם את השריקה הספציפית שהם אוהבים הם מצטרפים אליך ועפים אחוריך.
עם הזמן אתה גם מגדיל את כמות היצורים שאתה יכול שיעקבו אחריך,
וזה כל הבנפיט של לאסוף אותם – שזה יפה שיש לך מלא יצורים צבעוניים ומשונים ומצחיקים שמרחפים מאחוריך בזמן שאתה מטייל בעולם המאוד מאוד נחמד הזה.
הסביבות שלו ממש ממש חמודות. יש לו ג'ונגל מסוג שהוא לא הכי צפוי ואני לא רוצה להרוס אז אני לא אגיד בדיוק איזה, אבל ג'ונגל מיוחד.
יש בו ביצה שהזכרתי, יש בו אחו, יש בו יער קטן. ממש משחק חמוד והולסום ונהניתי ממנו מאוד. הוא בגיימפאס, אז
הייתי חייב לנסות. ניסיתי, אהבתי, אספתי את כל היצורים שניתן לאסוף. שזה לא חובה, אגב, כדי לסיים את המשחק. זה היה ממש מקסים ונחמד וצ'יל.
אין בו אלימות, אין בו קרבות, אין בו אויבים. הוא פשוט משחק חמוד של איסוף יצורים. חלק מהעיצובים של היצורים מוצלחים מאוד.
כל יצור יש לו קול חמוד שהוא עושה שנחמד לשמוע אותו בזמן שאתם מרחפים לכם ברוגע ברחבי העולם.
יופי של משחק. אם היה דבר אחד שהייתי רוצה שיתקנו או שישפרו במשחק
זה אפשרות לנוע בו יותר מהר ,באופן יותר יעיל. יש מכניקה של לעוף דרך קשתות מסוימות בעולם משחק שמאפשר לך
במסלולים ספציפיים לעוף יחסית מהר. היה נחמד אם היה עוד איזה שהוא שדרוג שמאפשר לך לטוס מאוד מהר, בעיקר בשלבים המאוחרים במשחק שפתחת את כל העולם.
העולם יחסית גדול, לוקח זמן לעבור מצד אחד שלו לצד השני כדי למצוא את הייצור האחד הזה שחסר לך בספר הייצורים שלך.
ממש חמוד. אם אתם חושבים משהו מרגיע שלא מלחיץ כמעט בשום צורה את השחקן אז זה יופי של דרך לבלות את הזמן שלכם.
איך בעצם אתה… אתה אומר שאתה אוסף את הייצורים על ידי זה שאתה שר להם שיר מיוחד. איך אתה שר להם את השיר? מה המכניקה במשחק?
אוקיי אז המכניקה היא מאוד לא מורכבת. כאמור המשחק מאוד מאוד צ'יל – אתה מתקרב לייצור ואז אם אתה מספיק קרוב, יש יצורים שזה טיפה יותר קשה, אני חושב, יש יצורים שאם אתה מתקרב אליהם מהר אז הם יברחו ויתחבאו.
יש יצורים שהם יותר צ'יל, אז אתה יכול להתקרב אליהם איך שאתה רוצה ואם אתה מספיק קרוב אז עולה פופ-אפ של הכפתור מעל היצור. אתה יכול ללחוץ על הכפתור ואז הציפור שלך שלמדה את השיר מהמשרוקית
תעשה את השיר הקטן של אותה משפחת יצורים וזה מה שיגרום ליצור לרצות להצטרף אליך. יש מיני גיים קטן שצריך לנגן לו את השיר עוד, ללחוץ על הכפתור עוד פעמיים-שלוש, תלוי ביצור.
וחייבים לעשות את זה במרחק ספציפי מהיצור. יש מין כזה בר שמראה לך מתי אתה בדיוק במרחק הנכון. מתי אתה קרוב מדי מתי אתה רחוק מדי.
וכשאתה בדיוק במרחק הנכון אתה צריך לנגן את השיר עוד פעם פעמיים-שלוש ואז הוא מצטרף אליך ועוקב אחריך. זה המכניקה הכי "מלחיצה"
שיש במשחק. הכיף זה לגלות את היצורים כי חלקם מוחבאים היטב והכיף זה להבין "אה, היצור הזה אני, יש רמז בספר אתה יכול לראות שהיצור הזה
אוהב להתחפש לפרי בשקיעה," ואז אתה זוכר "אה רגע, היה איזה אזור עם פירות בצבע של כזה כתום-צהוב של שקיעה." אתה הולך לשם בשקיעה, יש גם
מחזוריות יום ולילה, לא הזכרתי את זה עדיין, אתה הולך לשם בשקיעה ואז אתה רואה שאחד הפירות שתלויים על העץ יש לו עיניים שהוא פותח לפעמים וסוגר
ואז אתה יכול ללכת ולעשות לו "היי, מה קורה?" ואז הוא חמוד. אז זה יותר באג סנאקס מפוקימון. נכון זה גם עוד משהו שנוח להשוות.
כאמור מאוד צ'יל, הרבה יותר רגוע מבאג סנאקס, לא צריך ללכוד אף יצור, אין סיפור אפל ברקע שמגלים תוך כדי משחק, אין לך בובות
ככל שידוע לי. זה הכל. מאוד רגוע שמה, יש שם כל מיני אלמנטים של איסוף מעבר, נניח אפשר לאסוף, כמו שאמרתי, טרינקטס שמאפשרים לך לגרום ליותר יצורים לעקוב אחריך.
אפשר לאסוף מתכונים לבגדים, הוראות של איך לסרוג בגדים, ואז בחנות הבגדים אתה יכול לקנות עוד בגדים ולשנות את הצעיף של הדמות שלך למשל ואת הכובע וכן הלאה.
כל מיני דברים כאלה מסביב של לאסוף מעבר ליצורים, אבל היצורים זה המרכז, הם הכי מעניינים מכאנית, הם הכי מעניינים גם לדעתי עיצובית.
וזה כל המשחק. הוא מאוד פשוט מהבחינה הזאתי, שזה מה שקסם לי באופן אישי.
הוא גם נשמע מאוד זן. כן, אז זה היה פלוק. עם CK בסוף. ממש חמוד, כאמור בגיימפאס. משחק נוסף ששיחקתי בו, לא המון אבל התחלתי אותו,
שיחקתי בו כמה שלבים, הוא Path of the Goddess או בשמו היפני והמלא Konitsu-Gami Path of the Goddess.
קוניצוגמי פאת' אוף דה גודס, שם מאוד קליט ומצוין שכל הכבוד למפתחים שהם חשבו עליו, וזה משחק מקפקום, מפיצה לא קטנה בלשון המעטה,
שמה שאתה עושה זה אתה מסתובב ברחבי הר מיסטי ביפן. אתה סמוראי ששומר על נסיכה קסומה,
והיא צריכה להגיע בכל שלב מנקודה א' בתחילת השלב לסוף השלב וסוף השלב הוא שער
מסורתי יפני אדום כזה. היא צריכה להגיע אליו כדי לעשות כישוף ולהסיר את הטומאה מאותו שער.
האופן שבו זה עובד – כל מי ששיחק אי פעם במשחק טאוור דיפנס יכיר איך המשחק הזה עובד. יש לא טיימר, אלא מחזוריות יום לילה.
במהלך היום הנסיכה מתקדמת בשביל ובמהלך הלילה היא צריכה לעצור בגלל שמהשער הטמא יוצאים שלל שדים משונים בעיצובים מרהיבים למדי ואז אתה נלחם בהם לצד
אנשי כפר ששחררת בשלב. במהלך היום אתה מסתובב בשלב ואתה יכול לטהר כל מיני אנשי כפר, לטהר כל מיני אזורים בכפר.
ואתה משחרר אותם ואז אתה יכול לתת להם איזשהו תפקיד. והתפקיד הזה בדומה למשחקי טאוור דיפנס אחרים זה בעצם סוג של טאוור.
במקרה הזה הם לא טאוורס שקבועים במקום, הם אנשים, אז אתה יכול להגיד להם לאן ללכת. אז אתה יכול להגיד להם מישהו אחד שהוא קשת לעמוד ליד הנסיכה כדי שכל מי שהתקרב הוא יוכל לירות עליה, מישהו אחר שהוא
חוטב עצים שיש לו גרזן, לעמוד יותר מקדימה ולחסום את ההתקדמות של המפלצות לעבר הנסיכה. יש דמות אחרת שיכולה להאט את היצורים שרצים אליך.
כל מיני דמויות שכרגע הכרתי ויש עוד לא מעט שהם בעצם ארכיטייפים של מגדלים במשחקי טאוור דיפנס קלאסיים.
ואת כל החבילה הזאת זה בעיצוב גרפי שבעיני הוא פשוט מאוד מופלא.
הוא יפייפה ממש ממש ממש, המוזיקה מאוד יפנית מסורתית והעיצוב הגרפי פשוט ממש ממש מוזר ואני ממש אוהב כשחברות, במיוחד חברות גדולות,
עושות דברים ממש ממש מוזרים. אין שם שום פיסת עיצוב, שום טקסטורה, שום מודל, שום מתקפה של מפלצת שהעיצוב שלה
הוא הדיפולט. אין שם שום דבר שהוא ברור מאליו. הכל ממש מיוחד ועם עיצובים יפנים קלאסיים שנראים כמו ציורים היסטוריים יפנים עם כל מיני מפלצות משונות עם ידיים עם מלא אצבעות ולשונות ממש ארוכים.
באמת ממש נהניתי לראות כל מפלצת חדשה ואת האנימציות של כל מפלצת חדשה ואנימציות של הדמויות השונות של המגדלים שאתה בעצם, סוגי מגדלים שאתה יכול ליצור.
ממש משחק מרהיב גרפית, מרהיב עיצובית. אני לא מאוד אוהב משחקי טאווור דיפנס ולכן קרה לי במשחק הזה מה שקרה לי בכל משחק טאווור דיפנס שאי פעם ניסיתי – שיחקתי בו, נורא נהניתי מכמה שלבים ואז הגעתי לשלב שבו לא הצלחתי לנצח בפעם הראשונה ואז הפסקתי לשחק.
זה המחזוריות שלי עם טאווור דיפנסים, אבל המעט שחקתי מאוד נהניתי. שווה לנסות אותו רק בשביל הסגנון הממש ממש מגניב. כל הכבוד לקפקום שהם עושים משהו שהוא לחלוטין out of the blue ולא
פרויקט של מאות מיליוני דולרים. וגם מאוד מפתיע. ראיתי אותו כשהם הכריזו עליו את טריילר הראשון מבחינה סטייליסטית הוא נראה כמו כזה Character Action כמעט.
נכון! הוא מזכיר משחקים ישנים שלהם במהות שלו כמו אוקמי וכמו Viewtiful Joe. דברים קצת כאלה מהבחינה הסגנונית. אתה באמת שולט בסמוראי גם במהלך הלילה שיש את עדר המפלצות שבא ומנסה להרוג את הנסיכה. הסמוראי הוא זה שעושה הכי הרבה נזק,
הוא עושה הכי הרבה במשחק, שזה משהו מאוד נפוץ במשחקי טאוור דיפנס. אנשי הכפר שאתה נותן להם תפקידים הם עושים כל מיני תפקידים יותר איזוטריים: הם שומרים על נתיבים מסוימים,
הם דואגים שאויבים מסוגים מסוימים, למשל אויבים מעופפים אז הקשתים מאוד טובים נגדם. אז הם דואגים לאויבים המעופפים הקטנים, כל מיני דברים כאלה. אז באמת אתה נלחם, המערכת קרב עצמה היא קצת Rough, היא קצת לא מדויקת לחלוטין.
כי האסטרטגיה זה המכניקה שדרכה אתה אמור בעצם לנצח ולא היכולת שלך לעשות קומבואים. אבל היא נחמדה, היא סרוויסבל, היא לא מרגישה רעה, היא פשוט מרגישה לא הכי מדויקת, כי זה לא משחק פעולה,
זה משחק אסטרטגיה. אתה מתייחס למשחקי טאוור דיפנס שבהם אתה גם משחק דמות בשלב כאילו זה סוג של דיפולט או משהו. לא ככה אני מכיר משחקים כאלה. זה לא משהו מהיסודות של הז'אנר אבל לפני כמה שנים היה כזה רנסאנס של משחקי טאור דיפנס
והיו כל מיני משחקים חדשים בז'אנר וזה היה די שכיח, ראיתי את זה לא מעט פעמים. אוקיי סבבה אבל זה בהחלט משחק מהסטייל הזה, כלומר משחק שהוא אקשן ואסטרטגיה. כן, אבל האסטרטגיה היא קריטית, זה לא שאתה יכול על ידי אקשן
להתעלם מהחלק מהפן האסטרטגי. כן. כמובן יש לך אפשרות לשדרג בין השלבים את המקצועות השונים, לשדרג את הסמוראי עצמו.
יש כזה לופ שיפור דמות מאוד נחמד. כל שלב זה כפר, כל כפר שאתה משחרר אתה יכול גם לשדרג אותו, לגרום לאנשי הכפר לשקם בתים, לשקם כל מיני אזורים בכפר ואז אתה מקבל עוד בונוס למשאבים שאתה יכול לאסוף בין כל סיבוב. כל מיני דברים כאלה.
כדי לגרום לך לחזור למשחק. באופן אישי המכניקה עצמה פחות מוצאת-חן בעיני ולכן אני כנראה לא אחזור אליו. אבל שווה מאוד לנסות, הוא בגיימפאס גם כן,
רק בשביל הסגנון הממש ממש מגניב. סבבה, אז זה שוב היה קוניצוגאמי, פאת' אוב דה גודס.
זה מצחיק כי אני גם שיחקתי במשחק שיש לו שם מאוד ארוך עם פאת' ודה משהו, נגיע אליו עוד רגע אבל לפני זה
רק כי שנינו שיחקנו בו – Dungrons of Hinterberg, משחק שיצא לפני שבועיים-שלושה שהוא יחסית קטן ואינדי.
הקונספט הוא שזה סוג של זלדה כזה לא קלאסי אלא כזה באמצע. זלדה של לפני Breath of the Wild.
אבל עם טיפה, כן אבל עם פיזיקה קצת.
כן, אבל אבל בוא נגיד מאוד זלדאי באופן כללי. נכון. וגם Social Sim.
כן. גם זלדה קלאסי וגם פרסונה 5. כן. יש לו קונספט מאוד נחמד כזה – עיירה באלפים באירופה שיום אחד גילו שם קסם ויש כזה 25 דנג'נז שאפשר להיכנס אליהם ומקבלים כוחות קסומים ויש מפלצות להילחם בהן וזה, והם הופכים את זה למשהו תיירותי, תופעה כזה עולמית.
הרבה מהעלילה סובב סביב זה, והגיבורה של המשחק היא מישהי מווינה נדמה לי, לא זוכר, איפשהו באירופה. מווינה, כן. סבבה. שכזה נמאס לה מהחיים שלה ורוצה לקחת הפסקה ולהבין מה היא רוצה מעצמה. במקום ללכת לחפש את עצמה בהודו היא הולכת להינטרברג ונלחמת במפלצות וכולי.
קונספטואלית זה מאוד מגניב. משתלב טוב בתמה הזאת של
למצוא את עצמך ולהבין מה אתה רוצה לעשות בחיים. זה משחק מאוד חמוד. ביום הולכים לאיזשהו הר ומוצאים איזשהו דנג'ן ואז בערב מסתובבים בעיירה ומדברים עם אנשים ובוחרים מישהו אחד לבלות איתו את הערב, ואז
זה נותן לכם שידרוגים לימים הבאים, וכל זה מחולק לארבעה אזורים שבכל אחד מהם יש יכולת אחת כזה קסומה שמקבלים שכל הפאזלים והקרבות סובבים סביבה.
שתי יכולות לאזור. כן. דבר אחד שאפשר לעשות, יש לו וריאנט כזה בטווח קצר ווריאנט בטווח ארוך. וכאמור, הקרבות והפאזלים כולם סובבים סביב זה. אני אגיד,
לפני שאני מעביר את המיקרופון הווירטואלי לשחר, ששיחקתי בו, עשיתי איזה שבעה או שמונה ימים או משהו כזה ונהניתי וחשבתי שהוא מאוד חביב.
ואז ברגע שהוא מתחיל כזה באמת להבנות כמו שצריך מתחיל להיות קצת יותר מאתגר הבנתי שזה לא לגמרי עובד לצערי, מסיבה אחת מאוד מציקה וזה שהעיצוב של השלבים
מאוד מעודד, יש מלא צוקים וקצוות של המפה ליפול מהם וגם באקספלוריישן, גם בחידות,
גם בקרבות\ המשחק כל הזמן גורם לכם גם לא להסתכל בדיוק לאן אתם הולכים וגם להתגלגל ולרוץ הרבה וזה מאוד מאוד מאוד קל ליפול אל המוות ולאבד
כמות מעצבנת של התקדמות, במיוחד בקרבות פוסט אבל באופן כללי גם בפלטפורמינג וכאלה.
וזה קרה לי הרבה יותר מדי פעמים ברמה שאמרתי "אני לא יכול." חבל כי מעבר לזה המשחק היה מאוד כיף. איך היית מתאר את סגנון הגרפי של המשחק? אני לא מצליח לתאר אותו. כאילו שמו עליו סקין של קומיקס כזה. קצת Cel Shaded. הוא כזה כמעט סל שיידד, אבל יש כמה משחקים בשנים האחרונות שהם בדיוק הסגנון הזה. אני שיחקתי בסייבל, כן סייבל זה דוגמא טובה, נכון.
סייבל ו-Roller Dome, שניהם היו באותו סגנון.
כפתור ואז הכחולים עולים והאדומים יורדים ואז אזורים מסוימים נפתחים לך, אז יש איזושהי גרסה של זה באחד הדנג'נז המוקדמים. כל דנג'ן הוא יחסית קטן, לא לוקח המון זמן לעבור אותו. זה לא כמו דנג'ן זלדה שהוא שעה עבודה עכשיו בדנג'ן,
כל דנג'ן יש לו איזושהי חידה שמאפיינת אותו שלדעתי זה נעשה, לפחות בחמישה או שישה שאני עשיתי, זה נעשה בצורה מאוד מאוד נחמדה. אז זה מאוד אהבתי.
הקרבות עצמם, כאמור, לא נתקלתי איתם בבעיה שהם קשים מדי, אבל השליטה בדמות לא כזאת מדויקת, אז הם לא מרגישים מדהים, אבל הם פשוט משהו לעבור
שמגוון את הפתרון של הפאזלים. מאוד נחמד. הווייבים שלו מאוד מאוד נעימים.
הסטינג שלו מאוד נחמד. יש ארבעה אזורים וכל אזור יש בו את הדנג'נים שלו. כל אזור אתה מקבל את צמד יכולות הקסם שמאפיינות את האזור הזה. אז כל דנג'ן בכל אזור מוגבל לשתי יכולות קסם האלה.
אז אין את הבעיה העיצובית של דנג'נים מאוחרים שיש לך חידות שמנצלות אולי קסמים שלמדת בתחילת המשחק לפני 30 שעות או משהו כזה. זה משהו שקורה בזלדה.
"אה, נכון אני צריך לירות בזה עם חץ וקשת," או "נכון, אני צריך להשתמש בבומרנג. לא השתמשתי בו כבר 10 שעות אז שכחתי שיש לי אותו," אז נראה שהם נמנעו מזה באופן הזה.
וזה נחמד. אזורים שונים מחליפים פלטת צבעים, אז פתאום אזור שבמקום להיות ירקרק הוא כתמתם וזה נורא נחמד ויפה בעיצוב האמנותי של המשחק. אני די נהנה ממנו ואני עוד אחזור אליו
ואני מקווה שאני גם אשלים אותו בשלב מסוים, כי הוא מרגיש מאוד מיוחד ועשוי באהבה.
וזה נחמד שצוות חדש של מפתחים עצמאיים הוציא משחק כזה מיוחד ובסוג הז'אנר שהם כנראה גדלו עליו. זה תמיד
מורגש מאוד כשאנשים שמפתחים את המשחק באו עם הרבה מאוד תשוקה לפתח את המשחק הזה, זה ממש נחמד. הסגנון האמנותי, כאמור, ממש מגניב,
אז אם אתם אוהבים פרסונה ואם אתם אוהבים משחקי זלדה קלאסיים יכול להיות שדאנג'נס אוף הינטרברג הוא בשבילכם. והוא בגיימפאס, אז אם יש לך גיימפאס שווה לנשות.
אני רוצה להוסיף סלאש לשאול – אני רואה כאן איזשהו סרטון של מישהו שמשחק במשחק והוא מתרחש כולו במה שנראה כמו סוג של
עיירת-סקי. אני לא יודע אם העיירת-סקי הזאת זה האזור או ש-. זה העיירה. זה ההאב. הינטנברג. כלומר כל המשחק מתרחש בה.
אוקיי, סבבה. והסנובורד הקסום הזה שנראה שככה היא יכולה להוציא מהרגליים שלה? זו יכולת של איזור מסוים.
אוקיי. זו יכולת באיזור מסוים. סבבה. באזור של ההר שלג. זה כנראה מה שאני מה שאני רואה עכשיו. זה מגניב. אני מאוד אוהב משחקים שבהם אפשר להוציא בלחיצת כפתור סנובורד ופשוט ככה להחליק ברחבי השלב.
כן, זה בהחלט הכוח הכי כיפי. כן, הוא מגניב. יפה אז זה דאנג'נס אוף הינטרברג.
בממש קצרה אני אספר על CLICKOLDING, שזה משחק הזוי למדי. קליקולדינג כמו שילוב בין Click ו-Cuckolding. זה משחק שבו צריך ללחוץ על העכפר או על מקש כלשהו
עשרת אלפים פעמים. יש לכם, כאילו, בתוך המשחק יש לכם כזה קאונטר קליקר כזה ואתם בחדר מלון כזה, לא יודע איפה, ויש איזה דוד שיושב על ספה,
על כורסה בצד עם מסכה כזאת של גנבים, של שודדים, ואומר לכם ללחוץ על הקליקר, וכשהוא מתאפס, כלומר כשזה מגיע לעשרת אלפים אז
יקרה משהו. וזה בייסיקלי כל המשחק. הוא פשוט יושב בצד ואומר לכם דברים וכאילו מדבר בזמן שאתם לוחצים על הדבר הזה. משחק מאוד מוזר,
מאוד קריפי. אני לא הולך להגיד שום דבר קונקרטי על מה שקורה שם חוץ מזה שזה מוזר וקריפי וזה טוויסט מעניין על הקונספט של משחק קליקר.
והוא עולה, כאילו, שלושה דולר ולוקח איפשהו בין חצי שעה לשעה, תלוי כמה מהר אתם מקליקים. אז אם מה שתיארתי נשמע לכם מעניין
אני ממליץ. זה משחק מאוד מאוד מוזר ומאוד אינדי, אבל אני מקווה שלפחות איזה מישהו או שניים במאזינים שינסה אותו.
זה קליקולדינג, אני לא רוצה לדבר עכשיו 10 דקות על משחק של חצי שעה.
איכשהו נשמע כמו הדבר By far הכי מעניין ומשונה שדיברנו עליו היום. הכי משונה בלי ספק. המשחק הכי מוזר ששיחקתי השנה כנראה.
משחק ששיחקתי בו קצת יותר מקליקולדינג זה Bō: Path of the Teal Lotus, גם שם ארוך ומוזר עם Path of the. והמשחק הזה הוא מטרוידווניה.
לא סתם שחר התבלבל בינו ובין Nine Sols, כי הם שניהם מטרוידוויניאים, מבוססים במידה זו או אחרת על פולקלור יפני עם דמות
ראשית שהיא חיה. במקרה של Nine Sols זה סוג של חתול, במקרה של Path of the Teal Lotus זה סוג של שועל כי מיתולוגיה יפנית. בניגוד ל-Nine Sols הוא לגמרי פנטזיה. מאוד ציורי.
כזה, אני חושב שהגרפיקה שלו היא לפחות נראית מאוד כזה מצוירת ביד, והוא פלטפורמר אקשן בלי שום אלמנטים של דארק סולס או משהו כזה.
איזה חידוש. מה שהוא עושה כן שונה מהרבה מטרוידווניות זה הדגש מאוד מאוד חזק על קרבות אוויריים.
כל פעם שנותנים מכה למשהו זה מחדש את הקפיצה, כלומר אפשר לקפוץ, להרביץ למשהו, לקפוץ שוב. אפשר חוץ מזה גם לעשות כזה פוגו על אויבים אם מרביצים להם מלמעלה.
ובאיזשהו שלב כמובן מקבלים יכולת של דאש אז זה מחדש בנוסף לקפיצה גם את הדאש.
ובאיזשהו שלב מקבלים גרפלינג הוק. ואני עשיתי קרבות בוס שלמים בלי לגעת ברצפה.
מזכיר את דה מסנג'ר. גם בו היתה מערכת דומה של חידוש יכולות לקפוץ ודאש כשפוגעים באויב.
כן. מגניב. אני מקבל דווקא ווייבים של של אורי. אז מבחינה ויזואלית הוא מאוד אורי. והוא בהחלט כמו אורי,
הרבה השראה מהולו נייט, כמו רוב מטרוידוניות בשנים האחרונות. יש בו מערכת דומה לצ'ארמס של הולו נייט.
האמת שזה והפוגוים זה הדברים העיקריים, אבל הוא כאילו מטרוידוניה מאוד כזה מאוד מטרוידוניאי
אבל מאוד טוב והקרבות האווירים האלה זה מה זה כיף להישאר באוויר ככה שעה שלמה. יש מכניקה בתוך המשחק שנותנת לכם בונוסים אם אתם נשארים באוויר הרבה זמן,
אז עושה את זה אקסטרה כיף. יש דמויות נחמדות שפוגשים לאורך המשחק, יש סביבות מאוד יפות.
אני איזה שליש מהאורך של המשחק ובינתיים מאוד מאוד נהנה. הוא יפה והוא כיפי ואני אוהב מטרוידוניות. אז Bo: Path of the Teal Lotus. יופי של שנה למטרוידוניאס. כן לגמרי. לא כל שנה בעשור האחרון יופי של שנים למטרוידוניאס? יופי של חצי עשור למטרוידוניאס. כן. זה כיף. כן. ומשחק האחרון ששיחקתי
גיא, אני אשאיר לך לדבר עליו. היי גיא! אה, וואו. אני לא זוכר איך עושים את זה. גרפיקה 6, מנגנון משחק 7, מוזיקה 8. זה בול אנחנו, אתה צודק לחלוטין. זהו מספיק, אפשר לעבור הלאה. ככה דנים על משחקים. כן, אולד סקול. בואו אלינו בתגובות אם אתם חושבים שהמספרים שלנו לא נכונים. הייתי בחופשה לפני שבועיים, ו… תוך כדי
מצאתי את עצמי בפוליגון בכזה עשרת משחקי הפאזל של השנה,
ובמקום הראשון הופיע אריינג'ר שלא שמעתי עליו מעולם,
לא הכרתי אותו ולא ידעתי עליו כלום, והעפתי מבט זריז בחנות של נינטנדו בסוויץ',
וזה היה כזה כן אוקיי זה מספיק יפה כדי שאני אשים איזה 15 יורו בוא ננסה.
ונורא התמכרתי עליו מאז. אז יש לי בערך משהו כמו שעתיים, שלוש עליו.
הבנתי שאני אולי בסביבות סוף השלישי הראשון לכיוון האמצע, תלוי כמה לאט אני מתקדם, אבל אני נורא נהנה.
מה בעצם המשחק הזה? זה משחק פאזלים, ככה התחיל הסיפור עם פוליגון.
העולם הוא מין מטריצת שחמט ענקית כזו, מלא קוביות. עופר בטח הזדעזע מהתיאור שלי וחשב כבר על אחד יותר טוב, אז עופר לך על זה אם אתה שמה.
אוקיי אז אז המשחק הוא אתם מכירים את הפאזלים האלה הקלאסיים שיש לך כזה סליידינג בלוק שיש לכם כזה,
גריד של תשעה ריבועים וצריך להזיז אותם ככה כדי ליצור תמונה? אז כל המשחק כזה.
אתה מזיז את עצמך ואז אתה מזיז עם עצמך דברים אחרים לפעמים. יש כמובן אפשרויות לחסום או לקפוץ,
מאזור מסוים לצד השני. נכון, זה כמו בעצם לולאה אינסופית שכזאת, אותם מסלולים.
אם אתה דוחף את עצמך מצד ימין אתה מגיע לצד שמאל. בדיוק. למעלה למטה וכו' וכו'.
כמובן שיש כל מיני בלוקים שאי אפשר לעבור דרכם, יש אזורים חסומים שאתה צריך למצוא דרכים לפתוח אותם.
זה מין דבר כזה שאתה מתחיל ואתה אומר לעצמך אוקיי זה נחמד כמה זמן הם יצליחו לשמור אותי מעוניין? כל המשחקים האלה שעופר
תיאר מהילדות שלנו היו מעצבנים אחרי כמה זמן. בשלב מסויים כזה בסדר אוקיי הבנתי ביי. אבל הוא עושה עבודה נורא טובה בלהשאיר אותי עד כה. הוא נורא אינגייג'ינג.
עברתי את הקרב בוס הראשון וזה היה כזאת חוויה נעימה לקרב בוס. שחר, אני חושב שאתה דיברת על המשחק שהיה מאוד צ'יל. זה היה כזה קרב בוס צ'יל.
היית צריך למצוא את הדרך להזיז את עצמך בתוך המסך כדי לפגוע בו, אבל לא היה, אין לחץ. לא צריך למהר. אף אויב לא רודף אחריך.
הכל בתורות, כי העולם זז כשאתם זזים. בדיוק. אתה קובע את הקצב, אתה קובע בעצם הכל. אז אז אני נורא נהנה מהרוגע והשלווה הזאת שאני יכול לשחק בו ולעצור לפעמים לחשוב ולא לעצור לחשוב.
אבל הנקודה שהתחלתי איתה היא שאיכשהו הוא שומר אותי עם אותו רעיון אינגייג'ד כבר איזה שעתיים שלוש ואני מאוד מופתע מזה. עופר, יש לו מוזיקה סופר נעימה, סופר כיפית, לא? אני משחק בו על בעיקר
על הסטים דק בזמן שחברה שלי רואה טלוויזיה אז אני מושג איזה מוזיקה יש לו.
משנה את כל החוויה. אבל אני אגיד שכן, הוא משחק מהסוג שאני מאוד אוהב. הרבה משחקים, בעיקר משחקי פאזלים,
יש להם קטע כזה שהמשחק הוא, כאילו יש משחק משחק משחק ואז מפסיק ויש חידה. או שזה משחק שפשוט הכל חידות,
כמו לא יודע אוברה דין או סטיבן סוסג' רול או וואטאבר בבא איז יו, או שיש כזה עלילה ואקספלוריישן ובלה בלה בלה ואז הכל עוצר, יש חידה
שהיא במכניקה אחרת מכל השאר,
פותרים את החידה, חוזרים לשאר המשחק. ומה שאריינג'ר עושה בצורה ממש יפה זה שכל המשחק סובב סביב המכניקה הזאת של הסליידינג בלוקס.
גם האקספלוריישן, כלומר כשמסתובבים בעולם אז זה באותה מכניקה וכל, כאילו, הדמויות האחרות, ה-NPCs והעצים בסביבה וזה, הכל זז יחד איתכם, גם העלילה סובבת סביב זה.
קצת כמו Crypt of the Necrodancer, שהתנועה בעולם היא עובדת באותה מכניקה של הפאזלים במשחק בעצם.
כן אבל עם ההבדל ש-Crypt of the Necrodancer הוא לא כל כך פאזלי הוא יותר אקשני, אבל כן זה מעבר לזה זה כן מאוד דומה.
וזה עשוי מאוד טוב ומגניב.
מעבר לזה, זה משחק מאוד חמוד. המכניקה הזאת כיפית. יש לו אתגרים אופציונליים שהם אקסטרה כזה מהאתגרים וטובים. ומחוץ לאתגרים האופציונליים האלה הוא לא יותר מדי קשה, הוא לא דורש ממך ממש לשבור את הראש.
אני לא מרגיש גרוע לגבי עצמי בכלל עכשיו. ברוך הבא לשיחות עם עופר.
לא שיחקת בשום דבר כבר שנתיים. נכון. בגלל זה לא הגעתי, כי לא שיחקתי בשום דבר שנתיים בדיוק.
הוא הוא נורא יפה והוא נורא פלזנט.
יש איזה אתה מתחיל את המשחק בבית של איזה סבתא. היא לא בדיוק סבתא שלך אבל היא אישה שמטפלת בך והיא כזאת
קשוחה אליך אבל בצורה נורא אוהבת, והכל נורא מתוק בו, העולם נורא נחמד, אנשים בו מתנהגים, הוא ממש מקסים.
אני לא יודע, אני מאוד נהנה בעולם המאוד קטן שלו.
האומנות כאילו הציורים וזה אותו בחור שעשה את הציורים של ברייד.
בדיוק. לא מפתיע שהוא נראה מאוד יפה. מאוד רציתי להגיד זה בתכלס נראה כמו ברייד. גם זה קונספטואלית כאילו יש איזה
הדמיון בין השליטה שלך בעולם, העובדה שאתה קובע את מוטו שלה אולי לא בדיוק ככה בברייד אבל גם שם אתה חייב,
כן, אתה זז אז זה מזיז דברים אחרים. יש אזור אחד בברייד שעובד ככה.
אתה מתקדם קדימה, כל השלב הולך קדימה, אתה הולך אחורה הכל הולך, הכל אחורי.
אבל זה אריינג'ר. גם מאוד מומלץ, גם מצוין לסטים דק. גם מצוין לסוויץ', אפילו שהקונסולה בת שמונה.
אז אם כך אני רוצה להגיד שאני התחלתי לשחק במשחק חדש שרובכם עדיין בטח עוד לא אין לכם גישה אליו בשם ריימן לג'נדס.
מה? דקל, זה משחק מאוד ישן אני חושב. אני חושב שיש לי אותו על המיקרוגל שלי.
איפה מצאת מכונת זמן כדי לחזור אחורה לשחק בו? ממש כך. מה שקרה הוא שהייתי אצל זיירמן
שעשה לאיזשהו חבר משותף לשנינו מעין סקירה של משחקים מעניינים לשחק בהם על הסוויץ' ולג'נדס היה בהם ואמרת לעצמי או אתה יודע מה עכשיו זו הזדמנות מצוינת
לנסות לשחק בריימן לג'נדס, שלדעתי שיחקתי בו בעבר
אולי שלב או שניים ולא בדיוק התחברתי, אבל אמרתי יאללה אולי אחרי ארבעה-חמישה שלבים הוא יתפוס אותי.
אז באמת כשחזרתי הביתה ראיתי שמתישהו קניתי אותו קיבלתי אותו אור סאמת'ינג באפיק סטור או יוביסוט לא משנה מה. התקנתי אותו
ושיחקתי בו וראיתי כי טוב. סך הכל זה משחק פלטפורמות דו-מימדי משובח למדי,
אם לא יצא לכם לשחק בו עדיין. אני איכשהו תמיד התבלבלתי בינו לבין אוריג'ינס. אני חושב שהם יצאו בתקופה די דומה.
הוא יצא איזה שנתיים אחריו. כן. הוא המשך שלו. הוא המשך שלו? אבל הם, זהו, הם מאוד דומים מאוד סגנונית. הם מאוד דומים נכון כן כלומר זה לא שזה
כלומר ריימן היא סדרה די ותיקה אבל אבל אוריג'ינס ולג'נדס ממש מזכירים אחד את השני.
חושב שהסיבה שהם אתה מתבלבל ביניהם זה מה שהיה זה היה את ריימן הראשון וסיקוול ואז לאט לאט הם נהיו יותר ויותר
הזויים והם הביאו את הראבידס וכל מיני כאלה ואז בסוף הם פשוט העיפו את ריימן ונשאר רק הראבידס וזה היה ממש מוזר. ואז,
מתישהו, הם החליטו אוקיי בוא נעשה ריימן קלאסי פשוט שיהיה ריימן ויהיה ריימן טוב ואז זה היה ריימן אוריג'ינס ולכן אוריג'ינס.
ואז ממש קצת אחרי זה הם עשו לו סיקוול, שזה לג'נדס, אז כן הם מאוד דומים מהבחינה הזאת. וגם כל ריימן אוריג'ינס נמצא בתוך ריימן לג'נדס, בעיקרון. יש שם שלבי ריימן אוריג'ינס.
כן. זה זה על זה אני יכול אני יכול טיפה להוסיף עוד כמה דקות. אני חושב שבסוג של זיכרון הקולקטיבי לג'נדס הוא כאילו הוא הוא אלטימטיבי באמת.
גם בגלל שאוריג'ינס בתכלס נמצא בו וגם כי הוא כנראה יותר טוב, היותר טוב מבין השניים. הוא מאוד מזכיר את
מריו בהוויה שלו, הקונספט הזה שבו יש לך כמה עולמות, בכל עולם יש לך איזה שהוא קונספט חדש, איזשהו
לא כה חדש אבל משהו שאתה צריך להתמודד איתו בעולם.
הדרך שבה הדבר הזה ממומש היא מתחילה ב… בדי פשוטה וככל שהשלבים מתקדמים זה נהיה יותר ויותר מסובך ואז בסופו של דבר יש לך שלב בוס
ואתה עובר לעולם הבא. או שאתה הורג את הבוס. תודה רבה לך. אני הייתי גיא. באמת באמת היית צריך לפרוש בשיא, גיא. אבל עכשיו כולם יזכרו לך את זה. זה כל כך הצחיק
אותי אני הייתי חייב. מצטער. אפסיק עכשיו. סבבה. יש חמישה או שישה עולמות, אני חושב, כל אחד משהו כמו עשרה שלבים אז זה כבר ככה
יש לך חמישים או שישים שלבים שונים. אבל זה בכלל לא הסוף, כמו ששחר אמר בעצם זה קורה שפרקטיקלי כל השלבים של אוריג'ינס נמצאים גם בתוך לג'נדס. פעם בכמה זמן
אתם יכולים לפתוח תיבות אוצר או משהו וזה פותח לכם עוד ועוד שלבים מאוריג'ינס. בנוסף לכם כל מיני צ'לנג'ס שאתם יכולים לעשות. שוב עם התקדמות
במשחק נפתחים לכם שלבים בעולמות קודמים שהם איזה שהוא צ'לנג' קצת יותר תחום בזמן. אתם צריכים יש לכם 40 שניות עד דקה להציל ווטאברים
וזה מוסיף לכם עוד תוכן. כמובן אם אתם רוצים לאסוף את כל ה… אני אפילו לא זוכר איך קוראים להם, אבל הדברים שאתם אוספים בשלב, יש לכם עשרה כאלה שונים לאסוף והם בדרך כלל מתחבאים או סתם במקומות שקשה לתפוס אותם.
אז יש עוד ועוד סיבות לחזור לשלבים האלה. זיירמן אמר לי,
תשמע לא לא רוצה להגיד לך אבל תכלס ריימן לג'נדס זה לא באמת משחק שמסיימים אף פעם.
כן, זה פשוט משחק שהוא נמצא ברקע וכשבא לכם איזה פלטפורמר אתם קופצים אליו
שוב ומנסים להתקדם בשלבים או לחזור לעשות שלבים שלא סיימתם ב-100%, ואני אני בהחלט יכול להבין את הסנטימנט הזה.
אז אם אם יש לכם גישה אליו וואלה וכאילו ולא ניסיתם וואלה תנסו. הוא מאוד סולידי
כפלטפורמר והדבר הכי חשוב ששכחתי להגיד הוא שבסוף כל עולם יש לכם שלב מוזיקלי. אחרי שאתם מסיים את הבוס,
יש מעין מנקה חך כזה בדמות שלב מוזיקלי שהוא בתכל'ס מעין ראנר כזה. כמו כמו שלבים של מריו שרק לוחצים ימינה,
רק עם קצב. כן. תעצרו את הפודקאסט ותפתחו את הוידאו ביוטיוב של השלב של גלו גלו מריימן לג'נדס,
זה זה. וזה מעולה. זה מעולה תמיד וזה נפלא ואין מספיק כאלה, צריך עוד. לגמרי צריך עוד. אני השתעשתי ברעיון של לעשות משחק שלם שהוא זה ובתכל'ס כבר יצאו משחקים שלמים
שהם זה. אבל יש טעם דווקא בעצם זה שהם שהם שלבים נדירים יחסית כי זה הופך אותם ליותר משמעותיים.
והם כולם נורא חמודים זה שלב בקצב של המוזיקה. מאוד מצחיקים, מאוד אינגייג'ינג, מאוד מאוד כיפים ותמיד בסוף
כשאני רואה שאני מתקרב לסוף עולם זה ממש ככה מלהיב אותי לחשוב שאני הולך עוד מעט לקבל שלב מוזיקה חדש. ממש סבבה,
ממש כיפי, אחת מה באמת הסיבות העיקריות שלג'נדס קיבל את המקום שלו ב-lore. וזהו, זה ריימן לג'נדס.
נזכיר – יש לו גם אפ טו פור פלייר קואופ והקואופ שלו ממש משעשע וכיפי.
זהו, זה אני לגמרי לא אשחק אותו לבד אין לי שום ניסיון עם הקואופ אז תסמכו על שחר בנושא הזה.
דיברנו על זה גם באיזשהו פרק קודם, אני אמצא אותו ואשים לו… דקל ימצא אותו וישים לינק ב-Shownotes. פרק 37 או משהו.
אולי פרק 295 וזה יהיה סגירת מעגל נורא יפה. נכון.
יפה, אז נעשה לייטנינג ראונד חדשות.
שני דברים שהם הולכים להשפיע כנראה על אנשים שמקשיבים לפרק הזה. אחד זה – איגוד השחקנים האמריקאי, SAG-AFTRA, בשביתה עכשיו ספציפית מול מפתחים של חברות של משחקי וידאו.
הם היו בשביתה קצת מיותר השנה מול הסטודיואים של הוליווד ועכשיו הם מנהלים משא ומתן מול חברות המשחקים. בעיקר הדבר המרכזי שהם לא מסכימים עליו זה AI והשימוש בו וכמה השחקנים עצמם הולכים להשתתף בזה באופן פעיל, אז זה בהחלט הולך להשפיע על משחקים בעתיד הקרוב אלא אם הם יפתרו את זה מהר,
כמו שהרבה סרטים נדחו בגלל השביתה שהייתה לפני. אבל more power to them שיהיה להם בהצלחה. הדבר השני הוא ש… זה קרה כבר לפני כמה שבועות אבל לא היה לנו פרק אמיתי מאז,
שמייקרוסופט "עדכנה" במרכאות מאוד גדולות את גיימפאס ומה שזה אומר, גיימפאס על PC אין שום שינוי, כנראה כי יש תחרות על PC, אבל גיימפאס על אקסבוקס, על הקונסולות,
הטיר הבסיסי שלו של הכל הולך להיות יותר יקר. הרמה הבסיסית זה רק כאילו זה מה שהיה פעם ה-Games with Gold, זה כזה מקבלים כמה משחקים בחודש ומולטיפלייר, ואם רוצים את הספרייה המלאה של המשחקים אז צריך לשלם יותר.
ואם רוצים Day One Releases אז צריך לשלם עוד יותר. וגם בטיר הזה כנראה שחלק מהמשחקים לא יהיו דיי וואן בגיימפאס.
בקיצור, גיימפאס באקסבוקס הולך להיות הרבה פחות טוב אבל זה היה צפוי שיהיה משהו כזה כי גיימפאס קצת הגיע למיצוי איך שאומרים. אבל על הפי סי לפחות הוא נשאר מצוין ורק יקר בשתי דולרים בחודש.
היה טו גוד טו ביט טרו אני חושב. עדיין, במובן רבים. יש עוד מה לצפות. ועוד דבר אחד שאני רוצה להזכיר כי זה משעשע, או החצי השני של הסיפור משעשע.
היה עוד סבב פיטורים בבנג'י מאוד רציני. סך הכל בשנה האחרונה או משהו כזה הם איבדו 40% מהעובדים שלהם, שזה המון.
אוף גדול. כן. אוף עוד יותר גדול זה שבדרך כלל החברות שעושות את הפיטורים האלה מוצאות כזה תירוצים מאוד גנריים לגבי למה הפיטורים האלה קורים,
ובהודעה הרשמית של בנג'י, שחתום עליה המנכ״ל, ה-CEO, פיט פרסנס, אז הוא חתום על ההודעה הזאת וזה מבהיר באופן חד-משמעי, לא משתמע לשני פנים שזה אשמתו, או אשמת ההנהלה הבכירה.
כי מה שהם אומרים שם זה שהחליטו שהם צריכים שלושה מותגים גדולים שהם אחראיים עליהם והם הגדילו בהרבה את הסטודיו וזה לא יסתדר ולכן הם צריכים לצמצם.
עכשיו, האנשים שעובדים על, כאילו, הקומיוניטי מנג'רס והמפתחים של דסטיני לא החליטו שהם צריכים שלושה מותגים גדולים בסטודיו. זה ההנהלה הבכירה. אז זה כאילו הודעה חד משמעית שזה אשמתו.
מה שעושה את זה עוד יותר אוף זה שמיד אחרי ההכרזה הזאת מישהו בטוויטר מצא את הפרופיל של פיט פארסונס באתר מכירות פומביות של מכוניות קלאסיות, ובשנה האחרונה או משהו כזה הוא קנה מכוניות בסך הכל יותר משני מיליון דולר.
זה רק הכסף שהוציא על מכוניות קלאסיות באתר הספציפי הזה בשנה ומשהו האחרונות. שזה בכיף איזה 20-30 עובדים לשנה. כן. אז זה באמת המקרה הכי קיצוני שראיתי של פאק יו לעובדים. מאוד. אני מאוד מקווה שיהיו איזשהן השלכות
מכל הסיפור הזה בשבילו. כי הוא גם היה CEO של בנג'י כאילו בשמונה שנים האחרונות, זה לא שהוא יכול להאשים הנהלה קודמת או משהו כזה.
כן. טעויות שלו ואנשים אחרים משלמים על זה, כרגיל. כרגיל, אבל הפעם זה בוטה במיוחד. כן, ממש ממש דוחה.
וזהו נראה לי לחדשות, אבל כדי לא לסיים בבאסה אז שחר, take us away. כן, אנחנו ננסה משהו חדש היום.
אנחנו הרוב עסוקים בלדבר על מה ששיחקנו בעבר אז לשם שינוי אנחנו נישא עינינו לעתיד עם פינה חדשה ולא בהכרח קבועה שאין לה שם עדיין.
ובה ניתן קצת פוקוס למשחק קטן ולא מוכר שיוצא בשבועיים הקרובים ונראה לנו שאולי כדאי להכיר. במהלך הפינה אנחנו ננסה לענות על כל השאלות שעלולות לעלות למישהו כשהוא שומע משחק חדש.
השאלה הראשונה היא כמובן "מה המשחק?" המשחק של הפרק הזה הוא Dungeons and Degenerate Gamblers.
למה בכלל זה מעניין אותנו? כי בלטרו אבל בלקג'ק. אבל עדיין לא עניינו ממש על השאלה של מה זה המשחק. אז מדובר ברוגלייק עם מערכת קרב מבוססת קלפים
שמתרחש במסבעה מסתורית בכל תושבי העיירה מכורים לגרסה מעוותת באופן מסתורי של בלקג'ק.
בוחרים בילד, כמו בכל רוגלייק אהוב, במקרה הזה לפי סדרת הקלפים – תלתן, לב יהלום ועלה,
ומשתמשים בחפיסה שבונים כדי להילחם נגד כ-60 דמויות שונות. במהלך המשחק יהיה אפשר לאסוף 250 קלפים מסוגים שאתם לא בהכרח תצפו להם ,כמו למשל קלפי טארוט
וגם כרטיסי ברכה ליומולדת וכרטיסי עסקים וכרטיסי זיכרון, וכן – כשמדברים על כרטיסים זה עובד הרבה יותר טוב באנגלית.
במשחק יש מוזיקת מסבאות קלאסית, יש פיקסל ארט גריימי עם אנימציות סנאפיות שמזכירות מאוד את האנימציות בבלטרו, וכל זה משתלב לחבילה מאוד מסקרנת ומגניבה.
הוא מפותח על ידי חברה בשם Purple Moss Collectors, שלמיטב הבנתי הם איש אחד איפושהו שאף אחד לא יודע מי הוא.
אז איך ניתן לחוות את כל היופי הזה ומתי? אז כרגע אפשר לשחק בדמו ב-itch.io המחיר עוד לא ידוע.
תופעה יחסית חדשה – משחקים שעומדים לנסות ממש בקרוב עדיין לא מפרסמים מחיר ואין אפשרות לעשות להם רכישה מראש.
ניתן להוסיף אותו כבר כרגע לווישליסט בסטים שלכם. אז Dungeons and Degenerate Gamblers יוצא ב-8.8.24.
עבורנו זה בעוד כמה ימים. עבורכם המאזינים זה כנראה לפני כמה ימים. הוא יוצא ל-PC, למק וללינוקס, אז רק מחשבים.
וחשבנו שיהיה מעניין לכם להכיר אותו. במיוחד למי שאהב את בלטרו, באופן לא מפתיע. נכון מאוד.
מגניב תודה.
וזה הכל להפעם. תודה שהקשבתם. כרגיל אתם יכולים למצוא אותנו ב-www.gamepad.co.il וביוטיוב עם כל הפרקים של הפודקאסט במקומות אחרים איפה שהיית מצפים.
זה הכל להפעם. הפעם הבאה – DLC של אלדן רינג.
אהא. אוהו. איהי. אוהו. אהא.
זהו, נגמר לנו. תודה רבה לכם, אלה היו כל התנועות, וכן, אולי באנגלית יהיו לנו יותר. וביי. כן, בעיקר ביי. להתראות. תודה רבה.

להורדה (38:45, 53.2 מגה)