לפני כמה ימים עצרתי והתבוננתי – על מרכז השפיטה והבקרה בתוכי,כמה מהר השפיטה תופסת מקום,כמה מהר אני ממהרת לאחוז בשכל המתרוצץ רק כדי לא לפגוש את מה שמאיים על מקומי,
הדבר הראשון שעלה בי היה הצורך הזה... לשלוט. שליטה במציאות. שליטה בזמן. שליטה בלב שלי, שלא יתמסר – כי מה אם הוא יפגע?
שליטה על מה אני צריכה להספיק, ליצור, לשדר.
שליטה על הזוגיות, על ההורים, על מה יחשבו עליי, על מה ירגישו לידי.
שליטה שנראית לכאורה כהתנהלות אחראית ובוגרת… אבל בפנים? זו הילדה הקטנה שבתוכי שפוחדת לאבד אחיזה.
השליטה הזו, כמו השפיטה שמגיעה בעקבותיה, הן רק אשליות שמכסה על כאב.
שנותנת לי תחושה רגעית שאני מנהלת פה משהו.
אבל האמת היא שאני לא. ואני יודעת את זה.
אני רק בורחת.
ובריחה לפעמים נראית מאוד מתפקדת.
מאורגנת. עם רשימות, מטרות, דעת, עמדה.
אבל בתוך הגוף? כולי מתכווצת
כשאני שופטת – אני לא נוכחת.
אני לא מרגישה. אני לא בקשר עם האמת העמוקה יותר שבי.
והשפיטה היא מגיעה מחופשת לביקורת בונה, להגיון בריא, למוסר.
אבל היא בעצם לוקחת אותי לסיבוב הרחק מהחמלה. מהריפוי. מהלב שלי.
אבל זאת רק אשליה.
כי השפיטה לא מניעה אותי לריפוי – היא עוצרת אותו.היא מקפיאה את התחושות,
ויוצרת חומה. ביני לבין עצמי, וביני לבין הקרובים אליי.
מתחת לשיפוט, מתחת לצורך להיות צודקת, מתחת לצורך להגן על האמון הרעוע שבי, מתחת לצורך לקחת שליטה על המציאות רק לא לפגוש בחוסר האונים, רק לא לשהות במרחב אי הוודאות,
רק לא לגלות שהכל שורשו טמון באדמה הרועדת שבי
אני מגלה ילדה שזקוקה לביטחון.
מה אם אצליח לרגע אחד לעצור את השפיטה ולפגוש את הרגש – גם אם הוא כואב –
מבלי להיאחז בפרשנות? מבלי לדרוש מעצמי להשתנות, להשתפר, להוכיח?
מה אם אתחיל ללמד זכות?עליי. על האחר. על המציאות, ברגע הזה מתגלה בתוכי מנהיגות חדשה
השליטה אולי מעניקה ודאות רגעית– אבל ההתמסרות מרפאת.
והבחירה להרגיש – היא השער לחיים.
לינק לקורס הקרוב הקרוב
sivanaonline.com
ווטסאפ לפרטים נוספים ושאלות : 0504610910