במסכת תענית דף כד' מופיעים שלושה סיפורים על רבי יוסי מן יוקרת, שקריאה פשוטה בהם מעלה מספר שאלות גדולות בנוגע לשכר ועונש. מהסיפורים נראה כי בנו וביתו של האמורא רבי יוסי מן יוקרת נהרגו כעונש לא מידתי על מעשיהם- בנו עשה נס בזכות אביו כדי להאכיל פועלים רעבים, וביתו ישבה בביתה ואדם זר הסתכל עליה. הרב כדרכו מנתח את הסיפורים לעומק, ומראה על פי הסיפור השלישי כי רוב העולם טועה בקריאת הסיפורים- מהות הסיפורים אינה העונש הבלתי מידתי אלא מידת האמת המוחלטת בה נוהג רבי יוסי מן יוקרת, דרך חיים שמתבטאת באופן מושלם אצל החמור שלו, שלא היה מוכן לזוז בסוף יום העבודה מבלי שיעשה צדק מוחלט.