בפרק זה נדון בדין "שמור" – אדם שאינו שומר תורה ומצוות שרוצה להביא לי מפירותיו שגדלו בשנה השביעית, האם מותר לי להנות מהם או לא?

הספרא דן במקור שהתורה אומרת לא לבצור ולקצור, ומביא שתי דרשות בנוגע לדין זה, בהם אנו רואים שניתן לאכול רק מן המופקר ולא מן הנשמר. הראשונים בניסיון להבין דרשות אלו, הביאו את הגמרא ביבמות בה מסופר על עכו''ם שהיה מוכר פירות בשוק, ובניסיון להשביח את פירותיו היה אומר שאלו פירות מפרדס שמור ומגודר. נראה את מחלוקת רש''י ותוספות האם פירות "שמורים" מותרים באכילה או לא, וכן את מחלוקת גדולי ישראל האחרונים בדעת תוספות האם האיסור באכילה כולל גם איסור הנאה?