הביתה / קרן קוך
מתוך הספר "עד תקרת הבית" הוצ' קשב לשירה, 2015
עַל הָאוֹפַנַּיִם, בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מִן הַגָּן
אַתָּה נִרְדָּם.
אָבִיךָ חוֹפֵן אֶת רֹאשְׁךָ בִּזְרוֹעַ מְנַחֶמֶת
שׁוֹמֵר תְּנוּמָתְךָ ,
קוֹלוֹת הָעוֹלָם מַרְכִּינִים רֹאשׁ.
הָאוֹפַנַּיִם חוֹצִים אֶת הַשְּׂדֵרָה בְּחַדּוּת,
קוֹלוֹת אַחֲרוֹנִים מִשְׁתַּתְּקִים,
כְּשֶׁאַתֶּם מְזַנְּקִים מִן הָרְחוֹב אֶל מִטַּת שְׁנָתְךָ.
אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת שֶׁהָיָה לְךָ בַּגָּן
הָיִיתָ הַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ
אֲבָל לֹא הָיִיתָ אִתָּנוּ וְלֹא הָיִינוּ אִתְּךָ,
כָּל קוֹלוֹת הָעוֹלָם מְהַמְהֲמִים בְּאִי נַחַת.
הָאָב וְהָאֵם מַרְכִּינִים רֹאשׁ בְּשֶׁקֶט,
עוֹצְרִים נְשִׁימָתָם,
מַמְתִּינִים שֶׁתִּתְעוֹרֵר בְּעֵינֶיךָ הַמְּאִירוֹת
וְנִתְנַהֵג
שְׁלָשְׁתֵנוּ
כְּאִלּוּ אָנוּ עֲדַיִן אֶחָד