אירחתי את אופיר קולטון.
פתחנו בקרוואן אלון והצופים, ולמה החוויה הזאת, עם כל המיונים, החזרות והנסיעות, יכולה להפוך לחברות של שנים ולהשאיר עליך חותם אמיתי.
משם עברנו לדבר הגדול: המעבר להולנד, לעיר ליידן, הגרסה של “כמו אמסטרדם”, רק יותר רגועה. אופיר סיפרה איך זה התחיל כחלום לחיות שוב תקופה בחו״ל, ואז התחבר גם למציאות בארץ: חינוך, יוקר מחיה, והתחושה שהערכים מתחילים להתנגש.
דיברנו תכל’ס על רילוקיישן עם ילדים: מחסום השפה, איך זה נראה כשילדה יושבת בכיתה ולא מבינה כלום, כמה זה שובר בהתחלה, ומה עושה הבדל קטן כמו עוד ילדה ישראלית שהצטרפה.
נכנסנו גם לקריירה. אופיר פיזיותרפיסטית עם התמחות בהתפתחות הילד, אבל כדי לעבוד בהולנד צריך רישוי בהולנדית. בינתיים היא לומדת שפה, עושה התאמות, ועובדת אונליין בדרך חכמה שמאפשרת לה לא לאבד את המקצוע לגמרי.
וכמובן החיים עצמם שם: החורף החשוך מנובמבר עד מרץ, ויטמין D, ואז הקיץ עם ימים ארוכים שעד עשר בלילה עוד יש אור. אופניים, רכבות, מוזיאונים, טיולים קצרים, והקטע הכי גדול מבחינתה: פתאום יש זמן. זמן למשפחה, לזוגיות, לילדים, וגם לעצמך.
סגרנו בהזמנה רשמית לא רשמית. מי שרוצה לבקר את אופיר בליידן מוזמן, זה ממש קרוב לאמסטרדם. ורק כדי שלא יהיו תלונות אחר כך, היא מבקשת לא לבוא בחורף.
האזנה נעימה.