טומי חיכה הרבה זמן לבחור דמות לסיפור, ומכיוון שלאחרונה הוא אוהב לצפות בחיפושית המופלאה זאת הדמות שנבחרה! קדן החליטה שהסיפור יתרחש בתוך גוף האדם, ואני איחלתי לבוט בהצלחה 😂

תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:

https://www.instagram.com/kaden_and_tommy

לערוץ היוטיוב שלנו:

https://youtube.com/@kaden_tommy?si=02k5I9pGRLervSkU

לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:

https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור כפי שיצא:

מרינט הייתה ילדה רגילה ביום – תלמידה חייכנית שאהבה עיצוב, חברים ופשוט לחיות את החיים. אבל בלילה, כשהעיר הייתה צריכה גיבורה, היא הפכה להחיפושית המופלאה – גיבורת-על אמיצה עם כוחות מיוחדים ותלבושת אדומה מנוקדת.

לילה אחד, בדיוק כשחשבה שתוכל סוף סוף לישון מוקדם, נשמעה קריאה מהקיואמי שלה, טיקי: "מרינט! קרה משהו מוזר – ילד בשם עומר נעלם בתוך חלום, ורופאים לא מצליחים להעיר אותו. אנחנו חושדים שמשהו קורה מבפנים."

מרינט הבינה מיד – זה תור החיפושית המופלאה לפעול. היא לחצה על הקמיע, הפכה לגיבורת-העל שלה וקפצה דרך פתח מסתורי שפתח טיקי – כזה שמוביל ישירות לתוך גוף האדם של עומר.

היא הוקטנה לגודל מיקרוסקופי ונחתה על משהו רך וזורם. "וואו," לחשה, "אני בתוך מחזור הדם שלו!"

סביבה זרמו תאי דם אדומים כמו רכבות מהירות. אחד מהם קרא לה: "ברוכה הבאה! אנחנו לוקחים חמצן מהריאות לכל חלקי הגוף. אבל לאחרונה אנחנו קצת חלשים – עומר לא אכל ברזל כבר ימים!"

החיפושית המופלאה המשיכה לרוץ בתוך כלי הדם עד שהגיעה לריאות. שם פגשה בועות אוויר קטנות ומנומשות, שקפצו על עננים זעירים. הן לחשו: "האוויר נעשה כבד... הוא לא משחק מספיק בחוץ. אנחנו צריכות תרגול נשימה!"

לפתע – אזעקה! תאי דם לבנים קיבלו התרעה: "יש פולש! חיידק במעי הדק!" החיפושית המופלאה רצה בעקבותיהם, כמו בקרב נגד אקומה – רק שהפעם, האויב היה אמיתי ומסוכן. היא השתמשה ביויו שלה, לכדה את החיידק הזדוני, והחזירה את האיזון בגוף. "עבודה טובה," אמר לה אחד מתאי ההגנה, "אבל היינו יכולים להתמודד טוב יותר אם עומר היה אוכל ירקות!"

אחרי הקרב, החיפושית ירדה לעומק מערכת העיכול. בקיבה פגשה חיידקים טובים, שעבדו קשה לפרק את המזון. אחד מהם קרא לה: "גיבורה! אולי תאמרי לו לאכול פחות חטיפים? אנחנו מותשים מהשמן והסוכר!"

"אני אדבר איתו... ברגע שאצא," אמרה בחיוך.

לבסוף היא טיפסה, בעזרת נימי הדם, היישר למרכז הפיקוד – המוח. כאן היא שמעה קולות: מחשבות, פחדים, חלומות. אחד מהם לחש: "אני לא מצליח לחשוב... אני עייף..." קול אחר אמר: "אני רוצה לשחק, אבל הראש כבד..."

החיפושית הבינה: עומר צפה יותר מדי במסכים, לא ישן מספיק, והגוף שלו מתחיל להתבלבל. היא נגעה בעדינות באחד מהנוירונים ואמרה: "אני כאן כדי לעזור. ננקֵה את הרעש. נזכיר לו לנוח, לשחק, ולחלום חלומות טובים."

היא פתחה את היויו שלה, זרקה לתוכו את כל הלכלוך המנטלי – מחשבות מעייפות, רעש, גירויים – והחזירה למוח שלו את השקט. ואז נשמעה צפירה עדינה – טיקי קראה לה בחזרה.

החיפושית המופלאה יצאה דרך האף של עומר בדיוק כשהוא התעטש – "אאַאַא-פּצ'י!" – והתעורר לאט לאט עם חיוך על הפנים.

מרינט חזרה לגודלה הרגיל ונעמדה ליד מיטתו, סמויה מהעין, וצפתה בו לוקח נשימה עמוקה, קם מהמיטה, ומבקש מההורים שלו ארוחת בוקר בריאה.

היא לחשה לטיקי: "עוד משימה הושלמה. לא תמיד צריך להילחם בנבלים מבחוץ – לפעמים הגיבור צריך להיכנס פנימה."

והיא עפה לה אל הלילה, מוכנה להציל את העולם – גם מבפנים.