דן מרידור הוא סוג של קונצנזוס, אדם שכולם מעריכים משני צידי המתרס. וכששומעים אותו מדבר, אפשר בקלות להבין למה. השר לשעבר הוא איש שיחה מרתק שלא מחפש ליפול לקלישאות ולדבר בסיסמאות, מפגין זיכרון פנומנלי לרמת הפרטים הקטנים, ומקפיד להציג את הדברים במורכבותם.
הוא טוען שהעולם לא בהכרח אנטישמי, שמנחם בגין בכלל לא היה איש ימין, ושהרשות הפלסטינית הייתה יכולה להיות פרטנר לשלום. מרידור מזכיר שהמהפכה החוקתית הייתה בכלל מהלך של הליכוד, מסביר למה התנגד להסכמי אוסלו אך תמך בהתנתקות, ומתאר כיצד נתניהו הרחיב את גבולות השיח ונירמל את הכהניזם.